השושלת הפאטמית – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ הגהה
הדגשה
שורה 18:
}}
 
'''הפאטמים''', '''השושלת הפאטמית''' או '''אלפאטמיון''' ([[ערבית]]: '''الفاطميون''', על שמה של [[פאטמה בת מוחמד]]) הייתה שושלת שליטים [[שיעים]] שהתקיימה מ-[[5 בינואר]] [[909]] עד [[1171]] ושלטה על אזורים שונים ב[[צפון אפריקה]] וב[[המזרח התיכון|מזרח התיכון]] לרבות [[מצרים]]. המונח "פאטמי" מתייחס לעתים גם לנתיני הח'ליפות. העלית השלטת השתייכה לענף ה[[איסמאעיליה|אסמאעילי]] של ה[[שיעה]]. ה[[ח'ליף|ח'לפים]] הפאטמים היו גם [[אימאם|אימאמים]] שיעים, והייתה להם חשיבות דתית בעיני המאמינים האסמאעילים.
 
מוצאם של הפאטמים הוא מסלמיה בארצות דמשק, סוריה של ימינו, אך לא עלה בידם להקים ח'ליפות אלא באיפריקיה (תוניסיה של היום), הרחק מלב ההשפעה העבאסית. לאחר כיבוש [[מצרים]] בשנת [[969]] הם התיישבו בבירה החדשה של המדינה, [[קהיר]]. תחת שלטון הפאטמים הפכה מצרים למרכזה של אימפריה שהשתרעה בשיאה על פני [[צפון אפריקה]], [[סיציליה]], [[ארץ ישראל]], [[סוריה]], חופי [[הים האדום]] ב[[אפריקה]], [[תימן]] וה[[חג'אז]]. מצרים שגשגה בימי הפאטמים ופיתחה רשת ענפה של נתיבי סחר לאורך [[הים התיכון]] ו[[האוקיינוס ההודי]], שביססה את מעמדה של מצרים ככוח כלכלי בימי הביניים.