תריאק – הבדלי גרסאות

ה'''תריאק''' הוא תרכיב אנטיטוכסיניאנטיטוקסיני (antitoxin), המופק מארס נחשים ועקרבים בצירוף מרכיבים שונים מעולם הצומח והמחצב. הוא שימש כתרופה לטיפול בהרעלות, בנכישותבהכשות ובעקיצות, וכן לריפוי מחלות שונות.

טכניקת הרכבת התריאק הייתה ענף ייצור ייחודי בארץ ישראל בתקופה הביזנטית ובימי הביניים, ובעיקר בתקופה המוסלמית הראשונה. התריאק היה אחד מחומרי המרפא המפורסמים ביותר, שארץ ישראל השתבחה בהם, ואף יוצא לחוץ לארץ. עדויות רבות, כולן מן המאה העשירית, מלמדות שאחד המרכזים החשובים ביותר בעולם האסלאם לייצור תריאק היה בירושלים.

ירושלים וסביבתה היו גם מקור לאספקת המרכיבים הנפרדים של התריאק, שכן חלק ניכר ממרכיבי התרופה- צמחים, בעלי חיים ומחצבים- הובאו מאזור ירושלים, ובעיקר מאגן ים המלח, שהיה קשור מבחינה מנהלית, כלכלית ותרבותית לירושלים. בין המרכיבים החשובים של התריאק היו האספלט ונחשי ה[[אפעה]], שניצודו למטרה זו באזור ים המלח. נחש האפעה נקרא בשם "טיר", וכנראהומכאן, מכאןכנראה, שם התרופה טיריאק או תריאק.

הידע במלאכת התריאק והשימוש בו בירושלים נזכרים גם בתקופה מאוחרת יותר, כאשר רופא שהובא על ידי המלך הצלבני אמרליךאמלריך (ששלט בין השנים 1162-1174) טיפל בבנו של אמרליךאמלריך, בלדווין הרביעי, שהיה חולה בצרעת, באמצעות "תריאק אלפארוק". עדות מאוחרת לתריאק מירושלים יש גם במאה ה-18, בתעודה המפרטת את נכסיו של יהודי שנפטר. עדות מאוחרת אף יותר היא של טיטוס טובלר, שמסר באמצע המאה ה-19 כי בבית מרקחת של יהודים בירושלים ניתן למצוא Theriak. מספרים שעד היום חיים צאצאי משפחת אלתריאקי, שעסקה בהפקת ארס הנחשים מאזור יריחו, בירושלים המזרחית{{הערה|[[זהר עמר]] ואפרים לב, '''רופאים ותרופות במאות העשירית עד השמונה עשרה, תל אביב, תש"ס, עמ' 25- 26.}}.