אוטנה – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
הגהה
תגית: עריכה ממכשיר נייד
שורה 23:
'''אוטנה''' (ב[[ליטאית]]: '''Utena''' {{אודיו|קובץ=Utena.ogg}}; ב[[רוסית]]: Утена; ב[[פולנית]]: Uciana; ב[[יידיש]] וב[[עברית]]: אוטיאן) היא עיר בצפון מזרח [[ליטא]] ששוכנת במרחק של 92 [[ק"מ]] מצפון לעיר הבירה [[וילנה|וילניוס]]. משמשת כמרכז האדמיניסטרטיבי של [[נפת אוטנוס]]. כמה נהרות חוצים את העיר: קרשואונה <small>([[:lt:Krašuona|ליט']])</small> ויובלו ויישה; ויז'ואונה <small>([[:lt:Vyžuona (Šventoji)|ליט']])</small> ושני יובליו אוטנלה וראשה. שני [[אגם|אגמים]] בתחומה: ויז'ואונייטיס ודאונישקיס. בעיר גרים כ-32,000 תושבים (נכון ל-[[2010]]). היא מוזכרת לראשונה בכתובים ב-[[1261]] בתקופת המלך מינדאוגאס (Mindaugas). בימי [[האימפריה הרוסית|השלטון הצארי]] השתייכה תחילה ל[[פלך וילנה]] אך ב-[[1843]] עברה ל[[פלך קובנה]], מחוז וילקומיר. ב[[היסטוריה של ליטא#ליטא בין שתי מלחמות העולם|ליטא העצמאית]] הייתה לעיר מחוז. ב-[[1835]] סללו הרוסים את הכביש [[פטרבורג]]-[[ורשה]] העובר דרך אוטנה, וב-[[1899]] נסללה [[מסילת רכבת|מסילת ברזל]] צרה [[פוניבז']]-אוטנה-[[שווינציאן]]. שתי [[שריפה|שריפות]] גדולות פקדו את העיר בסוף [[המאה ה-19]] אך לאחר זמן קצר נבנתה מחדש והתרחבה. בשנים 1918-1915 הייתה תחת [[היסטוריה של ליטא|הכיבוש הגרמני]].
==הקהילה היהודית==
הקהילה היהודית בעיר הייתה מהראשונות בליטא - ב[[בית קברות|בית הקברות]] הישן שלה נמצאו [[מצבה|מצבות]] מלפני כמה מאות שנים. לפי רשימת [[מס גולגולת]] מב-[[1765]] ישבו בעיר 341 יהודים, ב-[[1847]] - 1,416, ב-[[1897]] - 2,405 (75 [[אחוז]] מכלל אוכלוסיית העיר). אחרי [[מלחמת העולם הראשונה]] גדלה אוכלוסייתה, והשתקעו בה רבים מיהודי העיירות הסמוכות. ב-[[1919]] ישבו בה 2,485 יהודים, וב-[[1935]] - כ-5,000 (33 אחוז מכלל האוכלוסייה).{{הערה|שם=כרך ג|1='אוטיאן (אוטיאנא), עיר מחוז', בתוך: [[דב ליפץ]] (מרכז המערכת), [[נתן גורן]] [ואחרים] (מערכת), '''יהדות ליטא''', כרך ג, ספר ב: "ישובים", תל אביב: [[עם הספר (הוצאת ספרים)|עם הספר]], תשכ"ז, עמ' 285-284 טורים 2 ו-1 ({{ספרי יזכור||ליטא|2866}}, תמונות 1487-1486).
}}
 
היהודים עסקו בעיקר ב[[מסחר]] וב[[עבודה (כלכלה)#כלכלה|מלאכה]]ובמלאכה. עיקר המסחר היה ב[[פשתן]], [[עור]]ות, [[פרי|פירות]] ועוד, שהיו קונים מן ה[[איכר]]ים בכפרים או בעיירות סמוכות בימי ה[[שוק (מסחר)|שוק]]השוק, ואת הסחורות היו מייצאים לחו"ל דרך [[דאוגבפילס|דבינסק]] ו[[פוניבז']]. היצוא היה כולו בידי סוחרים יהודים. אך עם הקמת ארגון ה"ווארסלינינקים" (Verslininkų sąjunga; {{כ}} שמטרתו הייתה לקדם סוחרים, בעלי מלאכה ותעשייה ליטאיים) ב[[היסטוריה של ליטא#ליטא בין שתי מלחמות העולם|ליטא העצמאית]], נדחקו רגלי היהודים מהמסחר שעבר בהדרגה לידי הממשלה או לידי סוחרים ליטאיים, מאורגנים ב[[קואופרטיב]]ים.
 
ב-[[1937]] הגיע מספר בעלי מלאכה יהודים ל-151 (מהם: 19 עובדי [[מחט]], 31 [[סנדלר]]ים ו[[חייט|תפרים]], 18 [[קצב (מקצוע)|קצב]]ים, 13 [[אופה|אופים]], 17 עובדי [[מתכת]], 10 [[נגר]]ים, 5 [[שען|שענים]], [[צורף]] אחד ו-37 שונים). ה"פולקסבנק" ('הבנק היהודי העממי') מנה 600 חברים. כן פעל בעיר בנק לקרדיט הדדי. פרט לשני [[בית חרושת|בתי חרושת]] קטנים ל[[סוכרייה|סוכריות]] ומפעל ל[[סבון]], לא הייתה כל [[תעשייה]].{{הערה|שם=כרך ג}}
שורה 32:
מבין יהודי אוטנה היו גם בעלי [[אוטובוס]] (בקו אוטנה-[[קובנה]] הבירה), [[עורך דין|עורכי דין]], [[רופא]]ים (עד ל[[מלחמת העולם הראשונה]] כל רופאי העיר היו יהודים) ואחרים.
 
[[המשבר הכלכלי העולמי של 1929|המשבר הכלכלי]] הניעההניע רבים מיהודי אוטנה להגר ל[[דרום אפריקה]], ל[[ארצות הברית]], ל[[קובה]] ולו[[ארגנטינה]]. מהגרים אלה היו תומכים לאחר מכן במשפחותיהם וקרוביהם שנשארו בעיר.
 
בעיר היו 6 [[בית תפילה|בתי תפילה]]. כן פעלו במקום מוסדות חסד: "גמילות חסדים", "לחם עניים", "צדקה גדולה", לינת הצדק", "ביקור חולים" ו"הכנסת כלה".