הבדלים בין גרסאות בדף "קרב מונס"

הוסרו 4 בתים ,  לפני 6 שנים
מ
הגהה
מ (בוט: מעביר קישורי בינויקי לויקינתונים - d:q1417205)
מ (הגהה)
==מהלך הקרב==
===התקיפה הראשונית===
הקרב שנמשך יום אחד נפתח בזריחה ביום ה-23 באוגוסט, שנת 1914, בהפגזה של חיל התותחנים הגרמני נגד הכח הבריטי. הגרמנים שהבינו שהעמדה החלשה ביותר בה יכלו להיות הבריטים הייתה על שלוחת התעלה בה עמד הכוח הבריטי בהתחלה. לכן מיקדו הגרמנים את התקפותיהם על הבריטים באזור זה. ב-9:00 בבוקר, ההתקפה הראשונה של חיל הרגלים הגרמני יצאה לדרכה, כשהגרמנים התאמצו להתקדם ולעבור בכל מחיר את 4 הגשרים שעמדו מעל שלוחת התעלה. 4 [[גדוד]]ים גרמניים תקפו את גשר נימי ונתקלו בהתנגדות של פלוגה בריטית אחת שהשתייכה לגדוד הרביעי של הצבא הבריטי וצוות אחד שאייש מכונת ירייה בפיקוד [[סגן]] [[מוריס דיז]]. הכוח הגרמני התקדם בצפיפות רבה והיווה מטרה קלה עבור הצלפים הבריטים. על פי הדיווחים הבריטים הגיעו לפגיעות ממרחק של קרוב לקילומטר. הבריטים הצליחו לפגוע בכח הגרמני בקלות בעזרת אש צלפים, מכונות ירייה וארטילריה בהיקף שגרם לגרמנים לחשוב שהם עומדים מול סוללה של מכונות ירייה.
 
בתום התקיפה הכח הגרמני נהדף אחרי שספג אבדות כבדות. הגרמנים הבינו שחולשתם העיקרית הייתה בכך שהכח שלהם תקף והתקדם בצפיפות הם תקפו שוב, והסתדרו בצורה שונה, במרווחים גדולים. לתקיפה זאת היו תוצאות לזכות הגרמנים משום שהפעם לבריטים היה קשה להסב אבדות רבות לכוח הגרמני העדיף משמעותית בגודלו. לכן הכוח הבריטי הקטן נדחק במהרה לעמדות בו הוא נאלץ להגן על מעברי התעלה. הגדוד הרביעי שהגן על שני גשרים, נימי וגלין הצליח לעמוד במתקפה הגרמנית רק בזכות תגבורת שהגיעה והצטרפה לקו בו החזיקו ובפרט בזכות הגבורה ומאמץ הלחימה של שני החיילים שאיישו את מכונות הייריה. בגשר נימי, דיז אייש את מכונת הייריה אחרי שחיילים מיחידתו נהרגו והמשיך לירות גם אחרי שנפגע מאש הגרמנים יותר מפעם אחת. אחרי שנפצע בפעם החמישית הוא פונה לאוהל המרפאה בו הוא מת מפצעיו. בגשר גלין, [[טוראי]] סידני גודלי בלט ביכולתו במשך כל אותו יום כשאייש והפעיל את מכונת הייריה השנייה והמשיך לאייש אותה גם במהלך נסיגתו של הכוח הבריטי, כדי להגן על הכוח הנסוג בתום הקרב. הוא נכנע ונלקח בשבי לא לפני שהספיק לפרק את מכונת הייריה ולזרוק את החלקים לתעלה כדי למנוע את נפילתה לידי הגרמנים. שני חיילים אלה היו הראשונים שקיבלו את עיטור [[צלב ויקטוריה]] במלחמת העולם הראשונה (סגן דיז קיבל את העיטור לאחר מותו).
תחת אש כסדה מהצד הגרמני והתקפות בלתי פוסקות באחר צהרי אותו יום הבריטים החלו להבין שלא יוכלו להמשיך ולהחזיק בתעלה. האבדות בכל הגדודים הפכו כבר לכבדות מאוד. לדוגמה, 15 קצינים ו-353 חיילים היו במניין הפצועים וההרוגים מתוך הגדוד הרביעי. ממזרח למיקומו של הכוח הבריטי נכון לאותו רגע הגיס הרביעי של הגרמנים החל לחצות את התעלה ואיים לאגף את הבריטים מימין. בגשר נימי, הטוראי הרגמני אוגוס נמייר חצה את התעלה בשחייה לעבר הכוח הבריטי. הוא נהרג במהלך השחייה אך איפשר במעשיו את הגדלת הלחץ שהכוח הרגמני הפעיל על הגדוד הרביעי של הבריטים.
 
בשעה 3 אחר הצהריים הגדוד השלישי הבריטי קיבל פקודה לסגת מהשלוחה לעמדות במרחק לו רב שנמצאו מדרום למונס. הבא לסגת היה הגדוד החמישי ועד לשקיעת השמש הגיס השני כבר התמקם על קו הגנה חדש שנפרש על 5 כפרים באותה הסביבה. בשלב זה הגרמנים כבר הקימו גשרים צפים מעל התעלה והמשיכו להתקדם בכל גדול לעבר העמדות שתפסו הבריטים. כמו כן הגיעו שמועות על נסיגתה של הארמייה החמישית של צרפת, מה שחשף לחלוטין את האגף הימני של הכוח הבריטי. בשעה 2 בליל ה-[[24 באוגוסט]] הגיס השני קיבל פקודה לסגת לתוך שטחה של צרפת על מנת לתפוס קו הגנתי באזור [[ולנסיין]] ו[[מובג']] בסמוך לגבול הבלגי.
 
הפקודה הפתיעה את הגיס השני והם נאלצו לסגת תוך כדי לחימה נגד הגרמנים שהתקדמו בקצב. הגנרל סמית-דוריין הציב את האוגדה החמישית של הגדוד השני שהשתתפה פחות בלחימה ביום הקודם בתפקיד הגנה על הכוח הנסוג. האוגדה לחמה בהצלחה ויחד עם אש התותחים הצליחה להסב אבדות כבדות לגרמנים. הגרמנים הגיבו בהפגזה על הכפר דבראק ובשעה 10 בבוקר חיל הרגלים של הגיס השלישי תקפו את הבריטים. שוב, הפעם כיוון שהגרמנים התקדמו בטורים הבריטים הצליחו לפגוע בכמויות מאוד גדולות של חיילי אויב תוך זמן קצר. במשך השעתיים הבאות הכוח הבריטי, אף על פי שהמשיך לספוג אבדות, הדף כמתוכנן את הגרמנים ולבסוף נסוג בהצלחה לסיינט ואסט.
 
בקצה השמאלי לששל הכוח הבריטי הגרמנים ניסו לאגף את האוגדה ה-14 וה-15 של הגדוד החמישי והצליחו ללחוץ אותם עד לרגע בו קראו הבריטים לסיוע של חיל הפרשים. אוגדת הפרשים השנייה יחד עם הסוללה ה-119 וסוללה L של חיל התותחנים נשלחו לסייע להם. הפרשים שירדו מהסוסים כדי להילחם, בסיוע התותחנים הצליחו לסוכך על האוגדות הלוחמות ולאפשר להם לסגת בטחה לאחר 4 שעות של לחימה אינטנסיבית.
 
==סיום ותוצאה==
[[תמונה:German advance (1914).jpg|250px|ממוזער|כוחות בריטים בנסיגה הגדולה.]]
בערב ה-24 לחודשבאוגוסט, בהריטיםהבריטים נסוגו בהצלחה לקוים המתוכננים בולנסיין ובדרך למובוז', אך שם לא נפסקה הנסיגה. בהתחשב בעדיפות הכמותית של הארמייה הראשונה של הגרמנים, ועקב נסיגת הצרפתים לכוחות של חיל השילוח לא נותרו הרבה ברירות. הגיס הראשון נסוג ל[[לנדרס]], והגיס השני ל-[[לה שאטו]], עמוק יותר לתוך שטח צרפת. בהמשך מהלך האירועים הוביל לאירוע הקרוי [[הנסיגה הגדולה]] שנמשך קרוב לשבועיים ובמהלכו עברו הכוחות הבריטים והצרפתים מהחזית, לעומק העורף הצרפתי מעל 400 קילומטר. במהלך שבועיים אלה לבריטים היו כמה היתקלויות עם הגרמנים שהצליחו לרדוף אחריהם ולהגיע קרוב לכוחות הנסוגים מה שהוביל לקרבות תוך כדי נסיגה, בין היתר [[קרב לה שאטו]] ב-[[26 באוגוסט]], וקרבות ב[[אטרה]] ב-[[27 באוגוסט]] וב[[נרני]] ב-[[1 בספטמבר]].
 
שני הצדדים הצליחו להגיע להישגים בקרב. הריטים, במיעוט דל מול הכוח הגרמני העדיף בגודלו פי 3 הצליחו להדוף את האויב במשך קרוב ליומיים תוך גרימת אבדות כבדות הרבה יותר מאלה שספגו, והצליחו לסגת בצורה מסודרת למשעי. הם השיגו את המטרה האסטרטגית שהציבו לעצמם במלואה. הם הצליחו להגן על הארמייה החמישית של הצרפתים מפני איגוף גרמני. להישג הטקטי בקרב היה ערך רב בהעלאת המורל בקרב החיילים הבריטים. מדובר היה בקרב הראשון שלהם ביבשת אירופה מאז [[מלחמת קרים]] התרחשה קרוב ל-60 שנים קודם לכן והיו ספקות בקשר לשאלה איך הם ילחמו מול צבאות אירופאיים. הרגשת החיילים הייתה שהם יצאו מהקרב עם ידם על העליונה. הגרמנים מצידם הבינו שהם ספגו מכה מצבא אליו התייחסו בהכנותהים כאל חסר חשיבות.