הבדלים בין גרסאות בדף "ענבי זעם"

נוספו 115 בתים ,  לפני 7 שנים
תום היה מוכן להיפרד מהמשפחה; "חמום דם" - אין דבר כזה בעברית; מחנה הפליטים היה בקליפורניה, ועוד
(בספר הבנקים היו מעוניינים להמשיך להחזיק בקרקע, אך לא עם אריסים, אלא עם טרקטור אחד שיעבד את האדמות במקום הרבה אריסים)
(תום היה מוכן להיפרד מהמשפחה; "חמום דם" - אין דבר כזה בעברית; מחנה הפליטים היה בקליפורניה, ועוד)
 
==עלילת הספר==
"ענבי זעם" הוא סיפור [[השפל הגדול|השפל הכלכלי הגדול]] ב[[ארצות הברית]] ב[[שנות ה-30 של המאה ה-20]], ובעיקר שברונן של משפחות ה[[חקלאות|חקלאים]] ה[[אריס (פיאודליזם)|אריסים]], שעיבדו במשך דורות אדמה שלא הייתה קניינם, בנו עליה את בתיהם, גידלו ומכרו יבולים ושילמו לבעלי הקרקע את חלקם, שנה אחר שנה. במשך השנים האריסים מכרו או שעבדו קרקעות רבות לבנקים כדי לעמוד בתשלומים, וכאשר הגיע השפל, הבנקים הרוויחו פחות, ובנוסף בצורת קשה ("[[קערת האבק]]") גזרה סופית את גורל האדמות והאריסים, שעיבדו אותן. הבנקים שלחו צווי פינוי והריסה למתיישבים, טרקטורים באו והרסו את בתיהם וחרשו את שדותיהם, ומשפחות שלמות, לפעמים שלושה וארבעה דורות בכפיפה אחת, יצאו במכוניות רעועות, עמוסות מעבר לקיבולתן, לחפש את מזלם ב[[קליפורניה]], ארץהמדומה בעיניהם לארץ העושר וההזדמנויות.
 
באמצעות סיפורם של גיבורי הספר, משפחת ג'ואד, נפרש לפני הקורא סיפורן של רבבות משפחות דומות. סבא וסבתא ג'ואד, זקנים וחולים, מתקשים להבין את הגורל המגרש אותם מן האדמה, שכבשו במאמצים, בגבורה ובהקרבה. אבא ואמא ג'ואד משתדלים להתמודד עם מצב בלתי מובן, אך בלתי נמנע, לשמור את המשפחה מאוחדת ולהתקיים, בכל מחיר. [[טום ג'ואד]], הבן השני, משתחרר מן הכלא (שם ישב על חלקו בקטטה, שיריבו נהרג בה) בעוד מועד להצטרף אל משפחתו ערב צאתם לדרך הארוכה מ[[אוקלהומה]] לקליפורניה. תנאי שחרורו אוסרים עליו לצאת מן המדינה, והוא נאלץ לעבור את הגבול המדיני בהסתר, אך איננוכדי מוכןלא להיפרד ממשפחתו. עם משפחת ג'ואד נמנים גם הבן הבכור, נוח, בחור מוזר, שונה ומרוחק, אל, צעירמתבגר חמום-דםבן ומוח16, שעיקר התלהבותותשומת ליבו נתונהבספר למכוניותהיא ולמנועיםלשלום בכללהמכונית מצד אחד ולבנות מצד שני. הוא מקשיב לתום, אך גם מחפש את דרכו. חבצלת-השרון ובעלה הטרי קוני, זוג צעיר המצפה לילד, ושני הילדים, רותי בת השתים-עשרה ווינפילד בן העשר. לחבורה הזאת מצטרפים גם הדוד ג'ון והמטיףוכומר לשעבר - ג'ים קייסי, שאיבד את עדתו ואת אמונתו ובכל זאת סבור, שיוכל לתרום מנסיונו כאשר המוני אדם נודדים חסרי בית ופרנסה בדרכים.
 
נדודיה של משפחת ג'ואד בדרכים, ממחנה פליטים אחד לאחר, מכמה ימי עבודת פרך וניצול מחפיר במטע פירות לכמה ימים אחרים של עבודה קשה ונצלנית בשדה כותנה, בנסיון נואש לקיים את נפשם, להרוויח די לקניית מזון ודלק להמשך הדרך, בתקווה המתמדת להגיעלהתיישב סוףבצורה סוףקבועה לקליפורניהומכובדת בקליפורניה - ארץ החלומות - כל אלה משובצים בין פרקי תיאור כלליים של המתרחש באמריקה בשנים האלה. כפסיפס ענקי משתטחת אמריקה הגדולה, על כבישיה, תחנות הדלק, הפונדקים, המוסכים וחנויות הכל-בו שבדרכיה הכפריות, השדות, המרחבים שאין להם קץ והמדבר הנורא, מדבר המוות, הניצב כמכשול בלתי עביר לכאורה בדרך לקליפורניה. ובתוך כל אלה המוני הנוודים, אנשים פשוטים, קשי יום, שגורשו מבתיהם ואיש אינו דואג להם ואינו מצפה להם אלא כדי להפיק מהם כמה ימי עבודה במינימום השכר האפשרי, שגם אותו אפשר לקצץ בחצי, כי הרי תמיד יבואו נואשים חדשים, שיסכימו לעבוד גם בחצי שכר הרעב הקודם כדי שילדיהם לא יגוועו ברעב לנגד עיניהם. נקודת אור יחידה ביחס השלטונות לעקורים הוא המחנה הממשלתי, הפדרלי, שבניגוד למחנות המדינה השונים מנסה לקיים רמה מסוימת של הגינות, יחס אנושי, ניקיון וכבוד אדם. הנהלת המחנה מונעת ממשטרת המדינה לבוא בשעריו ולהתעלל בדיירים, משתדלת לעזור להם ככל האפשר, ומציגה מופת של אנושיות באוקיינוס של אכזריות, אדישות ואטימות.
 
==ראו גם==