פתיחת התפריט הראשי

שינויים

הגהה
חקר הטלפתיה קיבל תנופה מדעית בראשית שנות ה-30, עם תחילת המחקרים שערך הפרופסור האמריקני לפסיכולוגיה מ[[אוניברסיטת דיוק]], [[ג'וזף בנקס ריין]], שכינה את התופעה [[תפיסה על-חושית]]. יחד עם עמיתו לאוניברסיטה, [[קרל זנר]], פיתח ריין חמישה [[קלף|קלפים]] נושאי צורות ([[ריבוע]], [[עיגול]], [[כוכב מחומש]], [[גל|גלים]] וסימן +) שאותם היה צריך לנחש "קורא המחשבות". בכל הניסויים הללו לא נמצאו הוכחות חותכות לקיומה של טלפתיה.
 
באותה תקופה ניסה החוקר הסובייטי [[ל. וסילייב]] מ[[אוניברסיטת לנינגרד]] [[היפנוזה|להפנט]] אנשים ממרחק 1,000 מייל ולהשפיע עליהם בכוח הטלפתיה. הניסויים נערכו גם דרך מסכי מיגון אימיםאטומים ל[[גלים אלקטרומגנטיים]], מה שהוביל את וסילייב להשערה כי במקרה של ה-PSI לא מדובר בגלים כאלה, אלא ב[[אנרגיה]] [[אזוטרי|אזוטרית]] ואקזוטית ייחודית. אין הוכחות להצלחתם של ניסויים אלה.
 
בערך באותו זמן עשה לעצמו שם ב[[ברית המועצות]] [[וולף מסינג]], מי שנחשב על ידי חסידיו לגדול הטלפתים בכל הזמנים, שהתמחה ב[[קריאת מחשבות]]. מחקרים טוענים כי רוב הפרטים הביוגרפיים אודות מסינג הם בדויים.