סטיבן מיטשל – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ בוט: החלפת טקסט אוטומטית (-(\.(pdf|PDF).*?)\{\{PDF\}\} +\1)
שורה 25:
מיטשל, יחד עם ג'יי גרינברג, הם מהתאורטיקנים המוכרים ביותר בגישה ההתייחסותית, וספרם "יחסי אובייקט בתאוריה פסיכואנליטית" נחשב כספר המרכזי הראשון שתיאר גישה זו.
 
מיטשל וגרינברוגרינברג ערכו מחקר משווה של תאוריות פסיכואנליטיות שונות והציבו אותן זו מול זו תוך התמקדות במושג [[יחסי אובייקט]], המתאר יחסי אנוש מציאותיים או אשלייתיים. התפישה שעלתה מספר זה שללה את [[תאוריית הדחף]] ה[[פרויד]]יאנית, תפישה לפיה האדם מונע על ידי כוחות [[ליבידו|ליבידינאליים]] מתוך ה[[איד]]. הספר מתייחס לשינוי בתפישה זו לאורך השנים, דרך התאוריות של [[מלאני קליין]], תאוריות יחסי אובייקט, אסכולת [[פסיכולוגיית האגו]], אסכולת [[פסיכולוגיית העצמי]] של [[היינץ קוהוט]] וממשיכיו.
 
מתוך תאוריות אלו נולדה התפישה החדשה שמיטשל וגרינברג מציגים. על פי תפישה זו, ה[[נפש]] איננה שדה קרב של דחפים [[הדחקה|מודחקים]] המונעים על ידי [[עקרון העונג]], ושהקשרים החברתיים הם רק אמצעי לסיפוקם - אלא דרמה מורכבת של דימויים פנימיים של העצמי והזולת, כאשר הקשר החברתי הוא ה[[מוטיבציה]] העיקרית של הנפש.