גטו רומא – הבדלי גרסאות

התחום המקורי שנקבע לגטו היה בדרומו של [[שדה מרס]] בין נהר ה[[טיבר]] , באזור שבו היה עולה על גדותיו לעתים קרובות (ראו תמונה משמאל עם סימן הגאות) ועד למרכז העתיק של רומא, ברחוב ויה דל פורטיקו ד'אוטביה (Via del Portico d'Ottavia). שטחו המקורי של הגטו עלה על 23 אלף מטר רבוע, ובסוף [[המאה ה-17]] כבר חיו בו כעשרת אלפים תושבים בצפיפות גבוהה. בשנת 1823 הוחלט להרחיבו צפונה, וכך הגיע הגטו כמעט עד לרחובות הקרויים כיום ויה דל פונרי (Via del Funaro) ו-ויה דל פלנאני (Via dei Falegnani). שער הכניסה לגטו נקבע בין הרחובות.

מיקומו של הגטו משני צידי הטיבר נחשב לגרוע מבחינה גאוגרפית. השטח הוצף כאשר הנהר עלה גדותיו. למשל, ביום [[24 באוקטובר]] [[1898]], בימי (כהונתו האפיפיורית והשלטונית) של [[קלמנס השביעי]], (נהר) הטיבר הגיע עד לסימן המופיע בתמונה משמאל.‏<ref>‏ בפירנצה, בפיסא כנראה גם בערים רבות נוספות יש סימנים דומים.‏</ref>

אזור טרסטברה (מעבר לטיבר) וכן האזור הנוכחי של הגטו, נבחרן על ידי האפיפיורים להושבת היהודים , משום מיקומן הגרוע: אזור בוצי מוכה קדחת ושטפונות. על פי ההעקרונות הקאתולים אסור היה להשמיד את היהודים בימי הביניים. הם היו צריכים לשמש עדות חייה למה שקורה לאלה שלא קיבלו את הנצרות ולכן היה צריך להחזיק אותם בחיים אבל בתנאים משפילים של עוני ובין השאר כך נבחר מיקומו הגאוגרפי של הגטו.

* אטיליו מילאנו, '''גיטו רומא''', (תרגום מאיטלקית: דינה מילאנו), תל אביב: הוצאת ספרית מעריב, [[תשנ"ב]].