פתיחת התפריט הראשי

שינויים

אין שינוי בגודל ,  לפני 6 שנים
מ
בוט החלפות: סוציאל-דמוקרט
בסך הכול פעל המכון של גרופיוס 14 שנה, עד שנסגר עם עליית ה[[נאצים]] לשלטון. בתקופה קצרה זו הוא העמיד מספר אדריכלים חשובים שהשפיעו השפעה רבה על הסגנונות העיצוביים המרכזיים של שנות ה-30 וה-40. עם המורים שלימדו בבית הספר נמנים האמנים [[ואסילי קנדינסקי]], [[פול קלה]], [[לסלו מוהולי-נג'י]], [[מרסל ברויאר]] ו[[יוזף אלברס]].
 
בין השנים [[1919]] ל-[[1924]] פעל בית הספר בויימאר, משכנן של האקדמיה לאמנות ושל בית הספר לאומנות ומלאכה שייסד [[אנרי ון דה ולדה]]. למרות שגרופיוס הדגיש שבית הספר אינו פוליטי, היו מורי ותלמידי בית הספר הליברלים לצנינים בעיני הצבא, במיוחד לאחר ניצחון הימין בבחירות [[1924]] ב[[תורינגיה]]. ממשלת המחוז ביקשה לסיים את חוזי ההעסקה של כל המורים לקראת ספטמבר 1924 בשל היותו של המוסד חתרני ובלתי רווחי והיותו של גרופיוס "בלתי מוסרי". אולם אז הזמין ראש העיר [[המפלגה הסוציאל-דמוקרטית של גרמניה|הסוציאל -דמוקרטי]] של דסאו, פריץ הסה, את בית הספר לעירו ואף ביקש מגרופיוס לעצב את מבנה בית הספר ואת מגורי המורים<ref>אוטו פרידריך, '''לפני המבול, ברלין 1933-1918''', ירושלים: [[הוצאת כרמל]], 2010 עמ' 152-155</ref>.
 
בית הספר ניסה להתעלות מעל שיטות ההוראה שהיו נהוגות אז (וגם שנים מאוחר יותר) בבתי הספר, בהם ישבו שורות של תלמידים מול מורה אחד, וניסה לשלב יחסי הוראה של מורה מול תלמיד או קבוצת תלמידים קטנה. בשיטת הוראה זו ניסו לשחזר את אווירת ההוראה שהיה נהוגה ב[[גילדה|גילדות]] של בעלי המקצוע, בהן אומן לימד את ה[[שוליה]] את מקצועו.