קרב זאמה – הבדלי גרסאות

לאחר כישלון התקפת הפילים התקדמו כוחות הרגלים של הצבאות היריבים זה לקראת זה. חניבעל קידם את שני הקווים הראשונים של צבאו, אך שמר את הקו השלישי בעתודה, במרחק כ-200 מטר מאחריהם. הקו הראשון של הלגיונות הרומיים ([[האסטאטים]]) פתח בהתקפה על קו הרגלים הראשון של חניבעל. בתחילה הצליחו השכירים הגאליים והליגוריים של חניבעל לבלום את התקדמות הלגיונות, והקרב היה שקול, אולם כאשר סקיפיו תיגבר את הקו הראשון שלו במאניפולים של חיילים מהקו השני ([[פרינקיפים]]), החלו החיילים הרומיים להדוף לאחור את יריביהם בעצם כוח משקלם והמשמעת העדיפה שלהם. לבסוף נשברה התנגדות הלוחמים בקו הקרתגני הראשון, שבניגוד לרומאים לא קיבלו סיוע מהלוחמים שהוצבו מאחריהם, בקו השני. הם נמלטו לעורף בתקווה למצוא מקלט מאחרי הקו הקרתגני השני, שהורכב מרגלים כבדים יותר, שגוייסושגויסו מקרתגו ומלוב, אך החיילים בקו השני לא איפשרו להם לעבור דרכם, מחשש שאם יפתחו את שורותיהם, הדבר ישבש את מערכם ויאפשר לרומאים הרודפים להבקיע דרכם. חלק מהנמלטים הנואשים ניסו להבקיע לעצמם דרך בלחימה, והשאר פנו ימינה ושמאלה בניסיון לעקוף את הקו הקרתגני.

למרות השמדת שני הקווים הראשונים של הצבא הקרתגני, נבלמו הרומאים על ידי הלוחמים המנוסים והמצוידים היטב, שהרכיבו את הקו השלישי של חניבעל. התחולל קרב קשה ועקוב מדם שנמשך זמן רב, וכוחותיו של חניבעל החלו להשיג יתרון קל על כוחותיו של סקיפיו (שניסיון האיגוף שלהם נכשל). פוליביוס כתב : "שעה ארוכה היו תוצאות ההתמודדות מוטלות בספק. האנשים נפלו במקום עומדם מתוך עוז החלטה, עד שהגיעו מסיניסה וליליוס כשלוחים משמים ברגע הנכון". הפרשים הנומידיים של מסיניסה והפרשים האיטלקיים של ליליוס חזרו בזמן מהמרדף שלהם אחרי הפרשים הקרתגנים, ותקפו את עורפם של הרגלים של חניבעל. כפי שאירע ב[[קרב קאנאי]], התקפת הפרשים הכריעה את הקרב. חייליו הותיקיםהוותיקים של חניבעל, שכותרו והותקפו במקביל מהחזית ומהעורף, המשיכו להילחם בעוז עד הסוף, ורובם נהרגו במקומם. פרשיו של סקיפיו ניהלו מרדף נמרץ בשטח מישורי פתוח אחרי שרידי הצבא הקרתגני, שניסו להימלט משדה הקרב, והרגו או שבו את רובם.