פיקה (אסלאם) – הבדלי גרסאות

{{אסלאם}}

 

 

חכם ההלכה המוסלמי נקרא [[פַקִיהְ]] (רבים: פוקהא) ולו הסמכות לפרש את השריעה בהתאם למציאות החברתית והפוליטית הקיימת בזמנו או להתאים לזמנו חוקים מן השריעה שנראו בעיניו כבלתי ישימים. הפיקה הוא מנגנון חברתי וחוקי אשר התאים את השריעה לאורך הדורות לנסיבות הזמן והמציאות החברתית אשר משתנה מדור לדור.

המקור הראשי לפיקה הוא כמובן ה[[קוראן]]. בקוראן חוקים מפורטים רבים בתחומים שונים ומגוונים אך על פי האסלאם הקלאסי הקוראן אינו יכול להוות מקור בלעדי להכוונת חיי המאמין. לדוגמה, הקוראן מציין כי על המאמין לקיים תפילות יומיות ולצום במהלך חודש [[רמדאן|הרמדאן]], אך אינו מפרט כיצד יש לקיים חובות אלו במדויק. פירוט זה קיים במסורות ה[[חדית']]. על כן מסורות החדית' משמשות מקור נוסף ללימוד פיקה.

 

 

כלי נוסף ליצירת פיקה הוא ה[[קיאס]], הוא ההיקש או ההסקה, בו משתמשים כדי להשלים את החוקים החסרים שלא נכללו במקורות אלה וכדי לפרש את החוקים הקודמים בהתאם לנסיבות החדשות.

אף שיש טענה כי הפיקה הסתמך בעיקר על ארבעת המקורות האלה, הרי שבפועל הכירו חכמי ההלכה במקורות אחרים. החשובים שבהם היו [[שרע מן קבלנא]] וה[[מצלחה]]. שרע מן קבלנא התייחס לאימוץ חוקים בעיקר מה[[תנ"ך]]. בצורה כללית, אימוץ חוקים אלה לא היה באופן ישיר מתוך הספר עצמו אלא באמצעות מסורות שנכתבו ב[[ערבית]] והיו מיוחסות לתנ"ך. למשל נקבע [[עונש מוות]] על [[ניאוף]] בגלל שעונש כזה הוזכר בתנ"ך. בפועל מרבית החוקים שיוחסו לתנ"ך היו שונים מגרסת התנ"ך ויוחסו לתנ"ך במטרה להעניק תוקף סמכותי לחוקים החדשים.

 

 

אף צווים שלטוניים, שנקראו בשם [[סיאסה אל-שרעיה]], היוו מקור לפיקה. הסיאסה אל-שרעיה הם צווים אשר נוצרו בידי השליט המוסלמי במיוחד בענייני מנהל וענייני [[מס|מסים]]- עניינים שבדרך כלל ההתייחסות אליהם בהלכה הקלאסית נמוכה ואין להם מענה בה. תפיסתו של השליט המוסלמי כממלא מקומו של [[אללה]] ושל ה[[נביא]] מוחמד, העניקה לו סמכות בקביעת חוקים גם אם רבים ראו בהם מנוגדים לחוקים דתיים. ה[[סולטאן]] המוסלמי יכול לחוקק חוקי מס חדשים ולהחיל [[עונש מוות]] על אנשים שנראו כסכנה לסדר השלטוני והחברתי גם אם החוק המוסלמי לא התייחס למקרים כאלה. לעתים הצווים שיצאו במסגרת הסיאסה אל-שרעיה קיבלו תוקף של פיקה רגיל לאחר יציאתם.