אריזציה – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
Matanyabot (שיחה | תרומות)
מ בוט החלפות: חויב, אידאל, לעתים
שורה 8:
 
=== האריזציה בנוגע ליהודים ===
מצבם של [[אזרח|אזרחי]] גרמניה ה"לא אריים" היה קשה, אך היהודים ספגו פגיעה קשה במיוחד. עם חקיקתם של חוקים נאציים אידיאלוגייםאידאלוגיים אשר הגיעו לשיא בחקיקתם של [[חוקי נירנברג]], הודרו היהודים מהמרחב הציבורי. הושארו להם מספר תחומים בודדים בכלכלה. לאחר השלמת תהליך האריזציה, הורחקו היהודים גם מתחומים בודדים אלו. תחילה לא נכפה על היהודים להעביר את רכושם ל"ארים", ולא היה פיקוח ממשלתי על מחירי העברה של הנכסים אולם החל משנת [[1938]] מצב זה השתנה.
 
ב-1 בינואר 1938 נאסר על יהודים לסחור ולהפעיל עסקים וכן לשווק סחורות ושירותים. ב-26 באפריל 1938 נצטוו היהודים על פי חוק לדווח על רכושם במידה והוא עולה על שווי 5000 [[רייכסמארק]]{{הערה|[http://copyrightlitigation.blogspot.co.il/2011/04/art-litigation-jewish-property.html {{כ}}Art Litigation: Jewish Property Declarations: The Law of April 26, 1938], {{כ}}Copyright Litigation Blog,{{כ}} 26 באפריל 2011}} והוגבלה גישתם לחשבונות הבנק. ב-14 ביוני 1938 הורה משרד הפנים הגרמני על רישום כל העסקים היהודיים. נקבעו מחירי מכירה נמוכים עבור עסקים יהודים ונעשה שימוש במגוון טקטיקות לחץ כדי לוודא שהעסקים יימכרו רק לאנשים רצויים. בין המכירות הגדולות שנעשו נכללו העסקים [[אי גה פארבן]] ועסקי Flick family {{אנ|Flick family}} וכן בנקים גדולים. רווחי המכירות מהפירמות שהועברו לידיים אריות, הוכנסו לחשבונות חיסכון והיו נגישים למפקידים היהודיים רק בסכומים קטנים ומוגבלים, כך שהסיכום בסוף תהליך האריזציה היה קרוב מאוד להחרמה ללא פיצוי של הרכוש היהודי.
 
בסתיו 1938, רק 40 אלף מתוך 100 אלף העסקים המקוריים שהיו בבעלות יהודיות נותרו תחת בעלות זו. האריזציה הושלמה על ידי חקיקתה של רגולציה, ה-''Verordnung zur Ausschaltung der Juden aus dem deutschen Wirtschaftsleben'' (רגולציה למען הרחקתם המוחלטת של יהודים מכלכלת גרמניה) מתאריך 12 בנובמבר 1938. על פי חקיקה זו, כל יתר הרכוש (אשר עדיין נותר בבעלות יהודית) יועבר לבעלים לא-יהודים, והרווחים יועברו לממשלה. תכשיטים, מניות, נכסי מקרקעין ורכוש יקר ערך אחר חוייבוחויבו במכירה. בין אם בהפעלת כוח ובין אם בהתערבויות ממשלתיות כגון תביעות מס פתאומיות, או אף בשל משקל האירועים שאירעו באותו זמן, הרכוש היהודי שינה בעלות תחת מחירים נמוכים בהרבה ממחירי השוק ההוגנים. עובדים יהודים פוטרו, ועל בעלי מקצועות חופשיים נאסר לעסוק במקצועם.
 
לאחר [[פוגרום|פוגרומי]] [[ליל הבדולח]] הוגבר לחץ האריזציה באופן משמעותי. ב-12 בנובמבר 1938 נאסר על יהודים לשמש כמנהלי עסקים, צו אשר הכריח בעלים יהודים להעסיק ממלאי-מקום "ארים". ממלאי מקום אלו, שלרוב קודמו בידי המפלגה, השתלטו ראשית על המשרה ולאחר מכן המשיכו בהשתלטות על העסק כולו. על "ארים צייתנים" (''Gefälligkeitsarier'') הופעלו איומים בענישה בהתאם לרגולציה נגד שותפות לפשע בשל הסוואת עסקים יהודים (22 באפריל 1938). יהודים חוייבוחויבו בתשלומי "כפרה" כבדים בשל הנזקים שחולל ה[[אס אה]] וההמון האנטישמי במהלך ליל הבדולח, כך שמכירת הרכוש היהודי שנותר הייתה רק שאלה של זמן. ב-3 בדצמבר 1938 הוקפא שווי הנדל"ן היהודי בערכו הנמוך ביותר ורכוש יקר ערך ותכשיטים הותרו למכירה רק דרך משרדים ממשלתיים. התרוששות האוכלוסייה היהודית, אשר נגרמה כתוצאה מתהליך האריזציה, הפריעה לעיתיםלעתים קרובות למטרת האריזציה - קידום הגירת היהודים החוצה מגרמניה דרך רדיפות - כיוון שההתרוששות גרמה למחסור באמצעים כלכליים להגר מגרמניה. יהודים אלה הפכו לקורבנות [[הפתרון הסופי]].
 
== האריזציה במהלך מלחמת העולם השנייה ==