תקשורת לא-אלימה – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מהות הגישה, תיאור תמונה. |
Matanyabot (שיחה | תרומות) מ בוט החלפות: על ידי, על ידי, דוגמה\1 |
||
שורה 1:
'''תקשורת לא-אלימה''' (באנגלית: Non-Violent Communication או בקיצור NVC, ידועה בישראל גם כ"תקשורת מקרבת" ובעולם גם כ-Compassionate Communication, ומכוּנה "שפת ה[[ג'ירף]]"), היא גישה אשר פותחה ב[[שנות ה-60 של המאה ה-20]] על ידי ד"ר מרשאל ב. רוזנברג, לניהול יעיל, מקרב, בונה ומספק של מערכות יחסים (בין אישיים, תוך אישיים, ובין קבוצות ומדינות), על
[[קובץ:MarshallRosenberg1990.jpg|ממוזער|מרשל רוזנברג מרצה בסדנה ([[נווה שלום]], 1990). רוזנברג מדגים את עקרונות הגישה ואת יישומה באמצעות בובות-יד של ג'ירף ושל תַן.]]
==מהות הגישה==
שורה 16:
# לכל בני האדם יכולת לחמלה (ראיית הצורך הלא מסופק של האחר והבנת הקושי הטמון בכך)
# בני אדם נהנים לתת (כאשר נתינה משמעה: מבחירה, ללא גמול ולא מתוך פחד/אשמה).
# בני אדם ממלאים צרכים רבים
# בני אדם משתנים.
# בחירה היא פנימית.
# הדרך הישירה ביותר לשלום עוברת דרך חיבור עצמי.
# קונפליקט הוא הזדמנות לחיבור, צמיחה, העמקת הקשר ושיפורו.
# הסיבה לתקשורת "תנית" (אלימה) היא תפיסת עולם [[מוסר|מוסרית]] וכוחנית "תנית" (אלימה), לפיה קיים טוב ורע, נכון ולא נכון, נורמלי ולא נורמלי, ולפיכך יש אנשים טובים וצודקים יותר מאחרים, והם צריכים לשלוט בכוח באלה שרעים או טועים (ואפילו לשאוב הנאה משליטה כוחנית זו) ו"לתקן" אותם ואת דרכיהם. תפיסת עולם כזו היא הגורמת לכך שכאשר משהו מפריע לאדם מסוים בהתנהגות הזולת, הוא עשוי לסווג באופן אוטומטי את עצמו לטוב וצודק, ואת האחר לרע ו/או טועה ו/או לא נורמלי, ולנסות לשנות בכוח ("לתקן") את הזולת או את התנהגותו, בין השאר
השיטה מושפעת מעקרונות ה[[אי-אלימות]] של [[מהטמה גאנדי]] ו[[מרטין לותר קינג]], מהגישות ההומניסטיות של [[קארל רוג'רס]] ו[[מרטין בובר]], ומגישתו של הפילוסוף [[קרישנמורטי]].
שורה 33:
'''ביטוי עצמי''' באמצעות המודל צריך להכיל אך ורק את ארבעת המרכיבים של "שפת הג'ירף":
# '''תצפית''' (נקייה מפרשנות / הערכה) - תיאור המצב כפי שנקלט בחושיו של הדובר.
# '''רגש''' (שונה ממחשבה / פרשנות / הערכה) - הדובר נוקב בשם הרגש (או רגשות) שהוא מרגיש.
# '''צורך''' - הדובר נוקב בשמו של הצורך (או צרכים) שמילויו/אי מילויו גרם לרגש/ות המתואר/ים.
# '''בקשה''' (בניגוד לדרישה/תביעה) - תיאור, באופן בהיר ובלשון הווה, של מעשה או התנהגות שהזולת יכול לעשות, על מנת למלא (לפחות באופן חלקי) את הצורך שתואר.
משפט
המודל מציע שביטוי עצמי כזה תורם להנעת אנשים מתוך בחירה ורצון, ולפיכך מתוך אחריות, בעוד שימוש במרכיבי-תקשורת מ"שפת התן" כגון '''ביקורת''', '''שיפוטים''', '''הכללות''', '''הערכות''', '''אנליזות''', '''השוואות''', '''עצות והצעות''', עלול להביא להנעת אנשים מתוך חובה וכורך (פחד, אשמה או בושה), מה שיפחית את האחריות שלהם על התנהגותם ("הייתי חייב/מוכרח")
שורה 43:
'''[[אמפתיה]]''' לפי גישה זו, היא הקשבה פעילה מתוך חמלה, לארבעת מרכיבי "שפת הג'ירף" בלבד. אמפתיה כוללת שלושה שלבים:
# '''הקשבה''' '''מתוך''' הרגשת '''חמלה.''' החמלה נובעת מההבנה שהזולת הוא בעל רגשות וצרכים המשותפים לכל בני האדם, ולכן המקשיב יכול להזדהות איתם, גם אם התנהגותו של הזולת מעוררת בו קושי.
# '''ניחוש הרגשות והצרכים''' של הזולת מתוך התנהגותו ודבריו, תוך הימנעת מהתייחסות למרכיבים של "שפת התן" שהיו במסר.
# '''[[תיקוף רגשי|תיקוף]]''': המקשיב מבטא שהוא מבין את ההיגיון והטבעיות ברגשותיו של הזולת, לנוכח לזה שצרכיו לא ממולאים, ואת ההיגיון והטבעיות בכך שצרכיו של הזולת לא ממולאים, לנוכח הסיטואציה.
== קישורים חיצוניים ==
*[http://www.cnvc.org The Center for Nonviolent Communication] - המרכז הבינלאומי לתקשורת לא-אלימה של ד"ר מרשאל רוזנברג
| |||