שלום אלבק – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
שורה 13:
 
==מחקריו==
מחקריו של שלום אלבק מיוסדים על התפישׂה אותה הציג בספרו "מבוא למשפט העברי בימי התלמוד" (1999), כי ה[[תלמוד]] הוא יסוד ה[[תרבות]] ה[[יהודי]]ת, וה[[הלכה]] היא עיקרו של התלמוד. מכאן נובע עיקר תפישׂתו כי בהבניית העקרונות של ההלכה, הסדר והשיטה שבה – מתבררות תפישׂות-היסוד העיקריות שבתלמוד, כמו גם יחסו ל[[חברה]] שבה הוא פועל. לשם בירור תפישׂות אלה התחקה אלבק אחר הקשר בין המושגים והעקרונות המופשטים לבין התפרטות הדינים והמשפטים במציאות המשתנה. בכתביו חשף את העיקרון המשפטי כי ה[[משפט]] הציבורי בַּתלמוד, העוסק בהלכות חברה ושלטון, ביחסם ליחיד ובסמכויותיהם של בתי הדין, אינו אלא חלק מן המשפט הפרטי הנוגע ל[[דיני ממונות|דיני הממונות]] של היחיד, והוא עולה מתוך דיני השותפים. לפיכך, סמכויותיהם של [[בית דין|בתי הדין]] אף הן אינן אלא סמכותו של היחיד לאכוף את התנהגותם הראויה של חבריו היחידים, כפי בענייני [[איסור]]ים יכול כל יחיד למנוע את חברו מלעבור [[עבירה]]. [[פסק דין|פסקי הדין]] של ה[[דיין (הלכה)|דיינים]] הם הוראות של מומחה כיצד חייב [[אדם]] לנהוג, ובתי הדין אינם אלא בוררים שבני אדם מקבלים על עצמם.
[[קובץ:Shalom albeck - mavo la-mishpat ha-ivri.jpg|150px|ממוזער|שמאל|מבוא למשפט העברי בימי התלמוד]]
בחיבוריו "דיני הממונות בתלמוד" (תשל"ו), ו"יסודות דיני הממונות בתלמוד" (תשנ"ד) עמד על העיקרון היסודי לפיו דיני הממונות, כשאר ההלכות והדינים, אינם באים בעיקרם לשם שלום הציבור ותקנת ה[[חברה]], אלא לעשות את היחיד מישראל לטוב יותר, ואין הבדל בין ה[[דין]] לבין ה[[מוּסר]] וההנהגה לפנים משורת הדין. אלא שהאחרונים מיועדים ליחידים שמטבעם מחמירים על עצמם יותר, או למעשים מסוג מיוחד.