הבדלים בין גרסאות בדף "הגירוש הגדול של מרץ"

אין תקציר עריכה
(דוד55 העביר את הדף משתמש:דוד55/בסיס2 ליורי זבדסקי)
 
'''הגירוש הגדול של מרץ''' - שם למבצע של [[ק.ג.ב|משרד לביטחון המדינה הסובייטי]] ברפובליקות סובייטיות של [[אסטוניה]], [[לטביה]] ו[[ליטא]] במהלכה גורשו כ-100 אלף אזרחים ל[[סיביר]]. הבמצע נערך במרץ [[1949]].
#הפניה [[יורי זבדסקי]]
 
==רקע==
בעקבות [[מהפכת אוקטובר]] ו[[מלחמת האזרחים ברוסיה]] לאוך חוף [[הים הבלטי]] הוקמומדינות עצמאיות [[אסטוניה]], [[לטביה]] וליטא]]. בשנת [[1940]] כתוצאה מסיכומים של [[הסכם מולוטוב-ריבנטרופ]] לשטחי מדינות אלו הוכנסו יחידות של [[הצבא האדום]], משטרים דמוקרטיים הוחלפו בממשלות תומכות ב[[ברית המועצות]] ובסופו של תהליך המדינות סופחו ל[[ברית המועצות]]. כבר בתחילת יוני [[1941]] בוצע גירוש המוני של אזרחים ל[[סיביר]]. במהלך [[מלחמת העולם השנייה]] השטח נכבש על ידי [[ורמאכט]]. תושבים לא מעטים הצטרפו לצבא הנאצי ולחמו נגד [[הצבא האדום]]. לאחר קריסת המשטר ה[[נאצי]] ביערות הסטטרו מתנגדי הסיפוח ל[[ברית המועצות]] והם ניהלו מאבק מזויין נגד השלטון.
 
==הכנות למבצע==
בהתאם להחלטות הממשל הסובייטי מ-[[29 בינואר]] [[1949]] הוחלט לגרש [[איכר|איכרים]] מבוססים ומשפחותיהם, משפחות מתנגדי המשטר, תומכי מתנגדי המשטר וכו'. ב-[[12 במרץ]] הוצא צו שר הפנים של ברית המועצות על ביצוע הגירוש. המבצע היה באחריות משרד לביטחון המדינה בראשות [[ויקטור אבאקומוב]] ומשרד הפנים היה היחידה המסעיית. לצורך המבצע לאזור הובוא יחידות צבא נוספות בהיקף של כ-10 אלף חיילים. הגירוש עצמו בוצע על ידי יחידות של 9-10 איש שכללו שלוש סוכני [[ק.ג.ב]], 2 חיילים ו-4-5 פעילים מקומיים. בניגוד למבצע גירוש של יוני [[1941]] המשפחות לא הופרדו וכול חברי המשפחה הובאו לאותו מקום הגלייה.
 
==תוצאות המבצע==
בסך הכול גורשו כ-94 אלף אזרחים כאשר 72% היו נשים וילדים. מאסטוניה גורשו 21,000 אזרחים, מלטביה 42,000 אזרחים ומליטא 31 אלף אזרחים. כול המגורשים חתמו על מסמך לפיו הם קיבלו מעמד של תושב מיוחד ללא זכות לחזור וקבלת עונש של 20 שנות עבודת פרח במידה ויבוצע ניסיון בריחה. הם היו צריכים להתייצב במשרד מקומי של משרד הפנים פעם בחודש. המגורשים התיישבו ב[[מחוז אמור]], [[מחוז אירוטסק]], [[מחוז קרסנויארסק]], [[מחוז נובוסיבירסק]], [[מחוז אומסק]] ו[[מחוז טומסק]].
 
בהתאם לצו של [[הסובייט העליון]] 75 פעילים קיבלו עיטור [[הדגל האדום]] ו-17 אנשים קיבלו עיטורים אחרים על הצטיינות בביצוע המבצע.
 
לאחר פטירת [[יוסף סטלין]] בשנת [[1953]] וקבלת הרשאה לחוז בשנת [[1957]] החל לזרום זרם חוזרים מ[[סיביר]] ועד לתחילת שנות ה-60 למעשה כול המגורשים שהיו בחיים חזרו. לפי הערכה כ-12% מהמגורשים נפטרו.
142,160

עריכות