לארי סילברסטיין – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מאין תקציר עריכה
שורה 20:
במהלך [[שנות ה-90 של המאה ה-20|שנות ה-90]], [[ניו יורק]] סבלה קשות מהשפעות [[יום שני השחור (1987)|נפילת הבורסה של 1987]], דבר שהוביל למקומות משרה פנויים רבים ב[[מרכז הסחר העולמי]]. גורג' פטאקי מונה למושל ניו יורק ב-1995 בזכות קמפיין שתמך בקיצוץ הוצאות שכלל בתוכו תוכנית להפרטת מרכז הסחר העולמי. מאחר שמכירת המקום הייתה יותר מדי מסובכת, [[רשות הנמלים של ניו יורק וניו ג'רזי]] החליטה לאפשר השכרה של המקום למשך 99 שנים, דבר שיצא לפועל על ידי הכרזה של הצעת מחיר.
 
בינואר 2001 ביצע סילברסטיין דרך חברתו "סילברסטיין נכסים" ו"קבוצת ווסטפילד" (מאנגלית: Westfield Group) הצעה להשכרת מרכז הסחר העולמי במכיר של כ-3.2 [[מיליארד]] דולרים. שלוש קבוצות השקעות שונות גם כן נלחמו על רכישת זכות השכרת המקום, וקבוצת וורנדו ריאלטי (מאגנלית: Vornado Realty Trust) הציעה כ-50 מיליון דולר יותר מסילברסטיין, שהציע את המחיר השני הגבוה ביותר. ברגע האחרון קבוצת וורנדו ריאלטי החליטה לשגתלסגת והצעתו של סילברסטיין התקבלה ביולי 2001 - וזאת הייתה הפעם הראשונה ב-31 השנים בהן הבניין היה קיים שהנהלתו השתנתה. הסכמתהסכם השכירות כללהכלל את בנייני מרכז הסחר העולמי 1, 2, 4 ו-5 - כ-39,000 מטרים מרובעים של שטח להשכרה. סילברסטיין עצמו הוציא מכיסו כ-14 מיליון דולר כדי לבטח את העסקה, ובעקבות זה ניתנה לסילברסטיין זכותהזכות חובההבלעדית לבנות את המבנה מחדש במקרה שיהרס.
 
==פיגועי 11 בספטמבר==