אורגניזם אל-אווירני – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מאין תקציר עריכה
שורה 1:
'''אל-אווירני''' (בלועזית: '''אנארובי''', '''אנאארובי''' או '''אנאירובי''') הוא מושג המתאר [[אורגניזם]] המסוגל, או מוכרח, לחיות בהיעדר [[חמצן]] חופשי. כל היצורים האל-אווירניים הם [[מיקרואורגניזם|מיקרואורגניזמים]], כשרובם [[חיידק|חיידקים]]ים ומיעוטם [[פטרייה|פטריות]] ו[[פרוטיסט|פרוטיסטים]]ים. המונח "אל-אווירני" מתייחס בדרך-כלל לאורגניזמים, ואילו לתיאור סביבה מסוימת נהוג להשתמש במונח "אנאוקסי", אולם לא תמיד נעשית ההבחנה.
 
== מקור ההבדל ==
האורגניזמים הראשונים שהופיעו על [[כדור הארץ]] לפני כ-4 מיליארד [[שנה|שנים]] היו חיידקים אל-אווירניים. הם השתמשו בתהליכי [[חמצון-חיזור]] של [[חומרים אנאורגניים]] להפקת האנרגיה הדרושה לקיומם. בשלב הבא הופיעו החיידקים ה[[פוטוסינתזה|פוטוסינתטים]] הראשונים שהשתמשו ב[[אנרגיה|אנרגיית]] [[השמש]] ובתורמי [[אלקטרון|אלקטרונים]] כ[[גופרית]] ו/או [[מימן גופרי]] כדי להפיק את ה[[אנרגיה]] הדרושה לתהליכים ה[[תא|תאיים]]יים שלהם, שחלקה נוצל לקשירה של [[פחמן דו-חמצני]] והפיכתו ל[[סוכרים]] (ה[[אטמוספירה]] באותו הזמן הכילה בעיקר פחמן דו-חמצני ו[[מתאן]], [[ללא חמצן]]).
 
יחסי [[סימביוזה]] מורכבים בין שתי קבוצות שונות של חיידקים פוטוסינתטיים הביאו להתפתחותן של ה[[כחוליות]] שהשתמשו ב[[מים]] כתורם אלקטרונים לתהליך הפוטוסינתזה, וכתוצאה מכך נפלט חמצן לסביבה כתוצר לוואי. הודות לכך, גדל שיעורו של החמצן באטמוספירה במרוצת הזמן. במועד כלשהו לאחר מכן, הופיעו החיידקים ה[[אווירני|אווירניים]]ים הראשונים, שהיו מסוגלים לנצל את החמצן וליעל את הפקת האנרגיה.
היעילות הרבה של ניצול מקורות האנרגיה בנוכחות החמצן מתבטאת בעובדה שכל היצורים המפותחים הקיימים כיום על פני כדור הארץ (ה[[צמח|צמחים]]ים ו[[בעל חיים|בעלי החיים]]) הינם אווירניים באופן בלעדי. בתהליך ניצול החמצן להפקת אנרגיה, תהליך הקרוי [[נשימה תאית]], נוצרים גם שני תוצרי לוואי רעילים: '''[[מימן על-חמצני]]''' (מכונה גם "מי חמצן", נוסחתו H<sub>2</sub>O<sub>2</sub>) ו'''[[יון]] סופראוקסיד''' (O<sub>2</sub><sup>-</sup>). שני חומרים אלו הם [[חימצון חיזור|מחמצנים]] חזקים, ונוטים [[תגובה כימית|להגיב]] כמעט עם כל [[תרכובת אורגנית|חומר אורגני]] ולשנות את הרכבו. לפיכך, הם מזיקים ל[[תא]] ועלולים לגרום ל[[מוות|מותו]]. שיעור תוצרי הלוואי נע בין 0.2% ו-4% מכלל החמצן הנצרך והמעובד בתהליך הנשימה. שיעור זה, אף שהוא קטן, מספיק על-מנת לגרום למותו של התא.
 
== התמודדות עם המחמצנים ==
שורה 47:
* '''[[אל-אווירניים אובליגטוריים]]''' אינם מסוגלים לחיות בנוכחות חמצן.
* '''אל-אווירניים פקולטטיביים''' (או '''אווירניים פקולטטיביים''') יכולים לחיות בנוכחות או בהיעדר חמצן. הם מפיקים אנרגיה בעזרת חמצן כשהוא בנמצא, (החמצן משמש כמקבל אלקטרונים סופי) אך בסביבות אל-אווירניות הם מסוגלים להפיק אנרגיה בדרכים אחרות. (על ידי שימוש בניטראט, לדוגמה, כמקבל אלקטרונים סופי)
* '''אל-אווירניים סובלי אוויר''' (aerotolerants) - לא מסוגלים להשתמש בחמצן להפקת אנרגיה, אך הם לא ניזוקים בנוכחותו.
* '''אווירניים אובליגטוריים''' מוכרחים לחיות בנוכחות חמצן.
* '''מיקרואירופילים''' מוכרחים לחיות בנוכחות חמצן, אך בריכוז נמוך בהרבה מריכוזו באוויר. ריכוז רגיל של חמצן עלול לגרום למותם.
שורה 71:
האלטרנטיבות בהן עושים יצורים אל-אווירניים שימוש כדי להפיק אנרגיה שלא באמצעות חמצן מגוונות להפליא, ו[[חיידקים|ממלכת החיידקים האמיתיים]] היא המגוונת ביותר מבחינה מטבולית בעולם חי.
 
תהליך הפקת האנרגיה '''בכל היצורים החיים האווירניים''' מבוסס על מעבר של [[אלקטרון|אלקטרונים]] מ[[תרכובת]] אחת לשנייה, תהליך הגורם ליצירת מפל פרוטונים ([[פוטנציאל אלקטרוכימי]]); פוטנציאל זה מנוצל להפקת אנרגיה (בדיוק כפי שהפוטנציאל החשמלי המצוי בתוך [[סוללה חשמלית|סוללה]] (בטריה) מנוצל להפעלת [[מכשיר|מכשירים]]ים). כל היצורים זקוקים, אם כן, לתרכובת שתתרום אלקטרונים, ולתרכובת אחרת שתקלוט אלקטרונים.
 
'''קולט האלקטרונים''' המפורסם ביותר הוא החמצן, המשמש את כל היצורים האווירניים. בתור '''תורם אלקטרונים''' משמשים ברוב היצורים מולקולות כ-[[NADH]]. קיימים שלושה תהליכים עיקריים המהווים אלטרנטיבה לשימוש בחמצן:
שורה 80:
== תהליכים אל-אווירניים וה[[אדם]] ==
תחת כותרת זו נכללות שתי תופעות:
* תאי גוף מסוימים (בעיקר תאי [[שריר]]) הינם אל-אווירניים פקולטטיביים; כאשר הם אינם מקבלים את כמות החמצן הדרושה להם, הם מסוגלים להפיק אנרגיה באמצעות [[תסיסה לקטית]], בה [[גלוקוז]] מפורק ל[[חומצה לקטית]] (חומצת חלב). את הגלוקוז מקבלים תאי השריר מה[[מזון]] אותו אנו צורכים; המזון מתפרק ב[[מערכת העיכול]] ומגיע באמצעות ה[[דם]] אל כל תאי הגוף. השרירים אינם מקבלים מספיק חמצן בשעת מאמץ; החומצה הלקטית הנוצרת בתהליך התסיסה גורמת ל[[כאב|כאבי]]י שרירים ולהתכווצויות המוכרות לכל מי שעוסק ב[[פעילות גופנית]].
**כשתופעה זו מתרחשת ב[[שריר הלב]] (פריקרדיום), החומצה שנוצרת משבשת את מאזן היונים בתאי השריר (במיוחד מדובר ביוני [[סידן]]). דבר זה מונע מהתאים להתכווץ, כפי שהם עושים באופן שגרתי, והאזור הופך להיות בלתי פעיל; שאר חלקי שריר הלב פועלים עתה ביתר מאמץ, דבר העלול להחלישם עם הזמן; אם האזור הפגוע, שלא קיבל מספיק חמצן, גדול יחסית, עלול להתרחש [[אוטם שריר הלב]] (התקף לב).
**תופעה נוספת קשורה לאנזים SOD, אשר הוזכר לעיל. כשאנזים זה אינו מיוצר ב[[נוירון|נוירונים]] (תאי עצב) בגוף, זאת עקב מוטציה [[גנטיקה|גנטית]], נהרסים תאים אלו בהדרגה עקב הצטברות יוני סופראוקסיד. הדבר גורם ל[[מחלה|מחלת]] [[ניוון שרירים]] חמורה.
שורה 91:
התייחסותם של יצורים לחמצן אינה דבר של מה בכך, והיא הייתה אחד הקריטריונים הראשיים במיון ה[[טקסונומיה (טבע)|טקסונומי]] של המיקרואורגניזמים עד המעבר לשיטות המיון הגנטיות. חיידקים בני אותה משפחה כמעט תמיד יתייחסו לחמצן באותו האופן:
* כמעט כל החיידקים מסוג ''Clostridium'' (שניים מהם הוזכרו לעיל; שלישי, ''C. tetani'', גורם למחלת ה[[צפדת]] ורביעי, ''C. difficile'', גורם ל[[דלקת הבטן]]) הם אל-אווירניים (מיעוטם סובלי חמצן).
* כל החיידקים ה[[קוליפורמים]] (המשתייכים למשפחה Enterobacteriaceae, ביניהם, כפי שהוזכר לעיל, ''[[Escherichia coli]]'' וכן ''[[Salmonella]]'', הגורם לרוב מקרי ה[[שלשול]] ו-''[[Shigella]]'', הגורם ל[[דיזנטריה]]) הם אל-אווירניים פקולטטיביים.
* רוב ה[[חיידקים קדומים|חיידקים הקדומים]] הם אל-אווירניים, והם משתמשים בשיטות ייחודיות ומגוונות להפקת אנרגיה (ניצול של גופרית ו[[מתאן]], למשל).
* רוב הפטריות הן אווירניות, אך לאל-אווירניות שבהן (במיוחד [[מערכה (טקסונומיה)|מערכת]] ה-''[[Chytridiomycota]]'') תפקיד חשוב בפירוק המזון במעי של [[יונקים]] [[מעלי גרה]], כגון [[פרה|פרות]].