המושבה הגרמנית (חיפה) – הבדלי גרסאות

הטמפלרים תכננו את המושבה שבנו בדקדקנות, והחלו לבנות ולפתח אותה בפרט ואת העיר חיפה בכלל, באמצעות הקמת [[תעשייה]] מקומית חלוצית ותוך שימוש ב[[כרכרה|כרכרות]] להובלת סחורות ונוסעים (קודם להגעת הטמפלרים לארץ נעשה המעבר בין ערי הארץ בשיירות). הטמפלרים ייסדו קווי נוסעים של [[תחבורה ציבורית]] ל[[יפו]], ל[[עכו]] ול[[נצרת]], ובכך איפשרו למעשה לראשונה מעבר מסודר של [[דואר]] בין הערים. הכרכרות היו עגלות שחלקיהן יובאו מ[[אמריקה]] והורכבו במושבה הגרמנית. הן היו דו-מושביות ומוצלות, ונרתמו לשלושה [[סוס]]ים. במשך הזמן נרכשו הכרכרות על ידי תושבים [[ערבים]] מחיפה, שקראו להן "חנאטיר" והפעילו את שירות ההסעה מ[[כיכר חמרה]]{{הערה|אלי לירן, '''כיכר חמרה כבבואה להתפתחות התחבורה הציבורית בחיפה בשנים 1920–1950''', חיפה - בטאון [[העמותה לתולדות חיפה]], גיליון 6, אוקטובר 2008, עמ' 17.}}.

 

 

המושבה הטמפלרית הייתה למעשה עיירה גרמנית מודרנית – ישות יוצאת דופן בתוך סביבה שהייתה אזור שומם יחסית בקצה [[האימפריה העות'מאנית]]. העיר חיפה של אותה עת הייתה עיירה קטנה מוקפת [[חומה]]. במושבה היה [[רופא]] - מהיחידים בכל האזור, וכן [[הנדסת בניין|מהנדס בניין]], יחיד באזור.