כלודוויג, נסיך הוהנלוהה-שילינגספירסט – הבדלי גרסאות

כלודוויג החל את דרכו הציבורית כצוער בשירות החוץ של [[ממלכת פרוסיה]]. למרות מעמד הגבוה של משפחתו החל כלודוויג את הקריירה בדרגים בנמוכים של הממשל הציבורי כפקיד משפטי, בזכות חשיפתו להתנהלותה של המדינה הפרוסית גיבש כלודוויג בגיל צעיר את הבנתו לגבי הפגמים המושרשים במסורת הפרוסית ותמיכתו בדרך [[ליברליזם|הליברלית]]. למרות תמיכתו [[איחוד גרמניה (המאה ה-19)|באיחוד גרמניה]] בעזרתה של פרוסיה, כלודוויג התנגד נחרצות להפיכתה של כל גרמניה למדינה בסיגנוןבסגנון הפרוסי.

לאחר מות אביו קיבל כלודוויג בירושה את כיסאו בבית העליון של הפרלאמנט הבוואריה[[ממלכת בוואריה|בווארי]] בשנת [[1846]] ובעקבות זאת נאלץ להתפטר מן השירות הציבורי הפרוסי. בזמן [[אביב העמים|מהפכת 1848]] תמך כלודוויג בליברלים שביקשו לאחד את גרמניה תחת משטר דמוקרטי. לאחר [[מלחמת פרוסיה -אוסטריה]] משנת [[1866]] פעל כלודוויג בפרלמנט הבווארי למען התקרבות לפרוסיה על חשבון אוסטריה, דבר שהבטיח לו תפקיד בכיר תחת מלך בוואריה החלש [[לודוויג השני, מלך בוואריה|לודוויג השני]]. כלודוויג מונה ראש ממשלת בוואריה ושר החוץ וזמן כהונתו פעל רבות לאיחוד בין מדינות דרום גרמניה [[הקונפדרציה הצפון-גרמנית|לקונפדרציה הגרמניתהצפון גרמנית]], ופיתח את צבא מדינות הדרום לפי המודל הפרוסי. כמו כן נאבק כלודוויג באפיפיור פיוס התשיעי שביקש להפריד בין צפון גרמניה הפרוטסטנטי לדרום הקתולי ברובו. בעקבות תבוסה בפרלמנט על רקע קבלת חוק המצדד בחינוך קתולי בבתי הספר התפטר כלודוויג מראשות הממשלה ה הבווארית במרץ 1870.

בשנת 1873 מונה כלודוויג על ידי ביסמרק לשגריר גרמניה בצרפת, וב 1888 לאחר מותו של שר החוץ ברנהיים ארנסט פון בוילוו מונה כשר החוץ וממלא מקום הקנצלר. בשנת 1885 מונה כלודוויג למושל אלזס ולורן- חבלי ארץ שסופחו לגרמניה לאחר הניצחון על צרפת בשנת 1871, גישתו הפייסנית והמתחשבת לתושבי החבלים עזרו להשקיט את האזור ולמנוע מהומות מצד לאומנים צרפתיים.