דאו (מושג בפילוסופיה סינית) – הבדלי גרסאות

=== פרשנויות דאויסטית ===

{{ערך מורחב|דאואיזם}}

בדאואיזם, המונח 'דאו' הנו בעל משמעות [[אונטולוגיה|אונטולוגית]], כאשר פירושו הן שורש בראשיתי של [[היקום]], והן החוק המסתורי וידיעת שלמות של החיים המונחים בבסיסו.מן הדאו נובעת הקוטביות של [[יין-יאנג|היין והיאנג]], מקוטביות בסיסית זו נוצרים כל שאר הניגודים ואלו מולידים את השינוי, תנועה, חדירה הדדית, כתוצאה מכל אלו נוצר העולם. הופעתו של העולם לא בהכרח מצביע על כך שהייתה תקופה שבה העולם התחיל להתקיים, או תקופה בה העולם לא היה קיים. העולם היה קיים תמיד. לא מדובר בהתחלה של [[זמן]], כמו ב[[תנ"ך]], אלא בהבנה מעמיקה של עקרון הקיום. מילים כמו 'הופעה' ו'התחלה' אפוא אינן תואמות את רוח החשיבה על דאו. למעשה, צריך היה להחליף את המילים הללו, אך המשימה קשה עד כדי כך שאנו נאלצים להשתמש במילים אלו בכל זאת כדי לתאר איכשהו את הדאו.

דאו הנו עיקרון הן של [[אימננטיות|אימננטי]] והן [[טרנסצנדנטיות|טרנסצנדנטי]], של פנימיות וחיצוניות, של הגלוי והסמוי. דאו הנו המצב הנעלה ביותר של הוויה הטרנסצנדנטלית, כריקות בלתי נחלקת וכאם של היקום. בתור ה'נעלה ביותר' בדאואיזם נחשב: הרמה הגבוהה ביותר של ההכרה, ולא כוח, החזק יותר מכל הכוחות האחרים ושולט עליהם ביד רמה. הריקות מובנת כמה שנסתר מעיננו ואיינו נראה ולא כהעדרו של משהו. בפרשנות של [[פיזיקה מודרנית]] של דאו יכול להיחשב [[החומר האפל]] ביקום, משהו שמורגש עוד פחות משדות מגנטיים או שדות כבידה, אך חודר כל, בסיסית יותר, או אולי אפילו מהווה יסוד לכל, יחיד, כמו תהום של סינגולריות, הכוח היצירתי של החיים כולם.