הנרי מורגנטאו (האב) – הבדלי גרסאות

עושרו של מורגנטאו איפשר לו לתרום ביד רחבה למסע הבחירות של הנשיא [[וודרו וילסון]] בשנת [[1912]]. הוא נתמנה למזכיר הכלכלי של [[המפלגה הדמוקרטית]] בשנת 1912 ושוב בשנת [[1916]]. הוא מונה להיות שגריר ארצות הברית באימפריה העות'מאנית בשנים 1913 - 1916. הוא קיווה לזכות במשרת שר בממשלה, אך לא זכה בכך. לאחר פרוץ מלחמת העולם הראשונה הפכה השגרירות האמריקאית ב[[איסטנבול]] לנציגות העקיפה של בעלות הברית, שפינו את שגרירויותיהן עם פרוץ הלחימה. בנובמבר [[1914]] התריע מורגנטאו על המצב הקשה של [[היישוב היהודי בארץ ישראל בימי מלחמת העולם הראשונה|היישוב היהודי בארץ ישראל]] (ארץ ישראל הייתה אז חלק מהאימפריה), התרעה זו הביאשהביאה לסיוע של יהודי ארצות הברית , (בין היתר של הבנקאי והנדבן [[יעקב שיף]],) והממשל האמריקאי, ששיפר את מצב היישוב בצורה משמעותית.

לאחר תום המלחמה שימש מורגנטאו כיועץ לענייני מזרח אירופה והמזרח התיכון ב[[ועידת השלום בפריז (1919)|ועידת השלום בפריז]], ואחר כך עבד עם גופים שפעלו לאחר המלחמה, כמו הוועדה שעסקה בסיוע למזרח התיכון, הנציבותוהנציבות שהוקמה לשם יישוב הפליטים היוונים ו[[הצלב האדום]] האמריקאי. בשנת [[1933]] הוא היה הנציג האמריקאי ל[[ועידת ז'נבה (1933)|וועידת ז'נבה]].

תפקידו ביחס להיסטוריה של [[רצח העם הארמני]] נמצא בפולמוס. חיבורו הראשון ב[[מערב]] בנושא היה "Ambassador Morgenthau's story", שעדיין משמש כמקור לדיון בדבר מעשי הזוועה של הטורקים כנגד הארמנים. עם זאת, נטען כי מורגנטאו בדה אירועים מסוימים מליבומלבו (ולמעשה מעולם לא יצא מתחומי איסטנבול), ניפח בדרך כלל את האירועים שקרו, וסטה באופן משמעותי ממה שכתב ברשימותיו הפרטיות. נטען גם שהספר נכתב על ידי [[סופר צללים]]. הטקסט עצמו מפגין טינה ואיבה כלפי הטורקים, מה שנתפש לא אחת כראיה תומכת להאשמות.