קרלינג – הבדלי גרסאות

במשחק קרלינג מתמודדות שתי קבוצות, בכל אחת מהן ארבעה שחקנים, הנקראים לפי סדר ההטלות שלהם עבור קבוצתם: ראשון, שני, שלישי ורביעי. בטורנירים החשובים הן מתחרות בעשרה סיבובים (Ends), ובתחרויות אחרות - בשמונה. קבוצה יכולה לפרוש ממשחק אם אינה מאמינה עוד שביכולתה לנצח בו, ובלבד שהסתיימו ששהשישה סיבובים לפחות.

כל סיבוב מחולק לשש־עשרה הטלות (Shots), שמונה לכל קבוצה. כל שחקן מטיל בסך הכול שתי אבנים (Stones); זכות ההטלה עוברת לסירוגין בין הקבוצות. במלים אחרות, את הסיבוב יפתח ה"ראשון" של קבוצה א', ואחריו יטיל המקביל לו בקבוצה ב'. אחריו שוב הראשון של א', ושוב הראשון של ב'. אחר־כך יטיל השני של א', ואז השני של ב', וכן הלאה.

"הטלה" היא כינוי לפעולה הבאה: השחקן המטיל אוחז בידו אבן קרלינג - אבן גרניט מעוגלת בעלת ידית - יוצא מנקודת הפתיחה שלו, הנקראת "Hack", ומחליק לאטו על הקרח. בשלב מסוים הוא משחרר את האבן, שמתחילה לנוע לעבר הבית. בשלב זה נכנסים לפעולה שני חברים אחרים בקבוצתומקבוצתו, האוחזים בידיהם מטאטאי־קרח. שני אלה מחליקים לפניאת הקרח שלפני האבן הנעה, ומתיכים בכך את הקרח שלפניהבנתיב בעזרתהתנועה המטאטאיםשל האבן. פעולה זו מאפשרת את האצתהגברת מהירותה של האבן, וכן עיקולאת הסטת מסלולה.

אם אבן פוגעת בגוף זר (למשל, מטאטא), לא מגיעה ל"קו המשחק" (Hog Line, ראו דיאגרמה לעיל) או עוברת אתמעבר הל"קו האחורי" (Back Line) היא נפסלת ומוצאת מהמשחק. בשתי ההטלות הראשונות של כל קבוצה, אין להסיט ממקומן אבנים הנמצאות ב"אזור השמירה החפשיתהחופשית" (Free Guard Zone); אם פגעה אבן כלשהי באבן כזאת, היא תוצא מהמשחק, והאבן הנפגעת תושב למיקומה המקורי. בכל מצב אחר, אבן הנדחפת על ידי אבן אחרת אל מחוץ לגבולות המשטח מוצאת מהמשחק.

בכל סיבוב זוכה רק קבוצה אחת, לכל היותר, בנקודות. זוהי הקבוצה שלה האבן הקרובה ביותר למרכז הבית (Tee; ראו [[קרלינג#מגרש|מגרש]]). קבוצה זו תזכהזוכה בנקודה אחת בעד כללכל אבן הקרובה יותר למרכז מאשר האבן הקרובה ביותר לשםלמרכז של הקבוצה היריבה (בעת חישוב הנקודות מתייחסים רק לאבנים הנמצאות בתוך הבית). למשל, אם לקבוצה א' שלוש אבנים בבית, ומרחקיהן ממרכזו הם 20, 50 ו־100 סנטימטרים, ולקבוצה ב' אבן אחת בבית, ומרחקה ממרכזו 90 סנטימטרים, תזכה קבוצה א' בשתי נקודות.

קפטן הקבוצה נקרא "סקיפ" (Skip), ויכול לבחור באיזו עמדה שירצה. כאשר אינו מטיל אבנים בעצמו, עומד הסקיפ מאחורי הבית, ומתווה עבור המטילים והמטאטאים מקבוצתו את הטקטיקה הרצויה בהטלה הנוכחית. על פי רוב, משחק הסקיפ בעמדה הרביעיתכ"רביעי", כיוון שהרביעי מטיל את שתי האבנים האחרונות - והחשובות ביותר - של קבוצתו בכל סיבוב. היות שהסיבוב מסתיים אחרילאחר שש־עשרה הטלות בדיוק, קיימת חשיבות מכרעת לאבן השש־עשרה והאחרונה של הסיבוב; באפשרותה להפוך את תוצאתותוצאת הסיבוב מן הקצה אל הקצה. אבן זו נקראת "פטיש" (Hammer), וחשיבותה הביאה לטביעת המונח "יתרון הפטיש" (Hammer Advantage) המשמש בניתוח עמדות. הקבוצה המחזיקה בפטיש -בסיבוב הראשון, דהיינו, מטילהזו שמטילה בו את האבנים הזוגיות - בסיבוב הראשון, נקבעת בהגרלה; בתום כלבכל סיבוב, נקבעתנוסף הקבוצהתחזיק שתחזיקביתרון בפטישהפטיש בסיבובהקבוצה הבא. אם נצחה קבוצה א'שהפסידה בסיבוב, הרי שבסיבוב הבא תאחז קבוצה ב' ביתרון הפטישהקודם. אם תוצאת הסיבוב היא תיקו (דהיינו, 0:0, כיוון שלא היו אבנים בבית), הקבוצה שאחזה בפטיש תמשיך להנותלהינות ממנו גם בסיבוב הבא. מדברים אלה עולה כי התוצאה הגרועה ביותר עבור קבוצה המחזיקה ביתרון הפטיש איננה, בהכרח, הפסד בסיבוב; ניצחון 1:0 עשוי להיות חמור יותר, מפני שהוא גורר את הפסד יתרון הפטיש.

בסיום עשרת (או שמונת)כל הסיבובים מנצחת הקבוצה שזכתה במרב הנקודות. במצב של תיקו, משוחקיתנהל סיבוב נוסף להכרעה.

בשל המשקל הרב שניתן לאסטרטגיהלאסטרטגיית המשחק, נקרא הקרלינג לעתים גם "[[שחמט]] על הקרח".