תזמורת קול ישראל בערבית – הבדלי גרסאות

בתחילת דרכה מנתה התזמורת שלושה חברים. שני הכנרים, שמואל לוי ויוסף רז'לה, ומנהל התזמורת ונגן ה[[עוד]] [[עזרא אהרון]], שעלה לישראל עוד בתחילת [[שנות ה-40]]. האנסמבל התרחב עם עלייתם של נגנים נוספים במסגרת [[העלייה ההמונית]] בתחילת [[שנות ה-50]]; אחדים מהם ניגנו בתזמורת הממלכתית העירקית: [[נעים רג'ואן]], שניגן ב[[עוד]], [[ששון עבדו]], [[דאוד אכרם]] ופליקסו[[פליקס מזרחי]], שניגנו בכינור, [[אברהם סלמאן]] ואברהם דוד הכהן על [[קאנון (כלי נגינה)|הקאנון]], [[אלברט אליאס]] על [[נאי]] ויוסף לוי על [[תוף מרים]]. [[זוזו מוסא]] שעלה ממצרים היה מנצח התזמורת במשך שנים רבות, וגם ניגן בכינור. אברהם סלמאן, שהיה [[עיוור]], היה דמות איקונית ידועה. בשנות ה-70 הצטרף לתזמורת נגן העוד, [[יוסף שם טוב]].

[[קול ישראל בערבית]], רשת ד', נוסד כמכשיר [[תעמולה]] של מדינת ישראל, שהופנה כלפי [[ארצות ערב|העולם הערבי]] וכלפי [[ערביי ישראל]]. בתחילה היו שידורי הערבית 45 דקות ביממה במסגרת הגל העברי, וב-[[1956]] פוצל הגל העברי והגל הערבי כך שב[[שנות ה-60]] קול ישראל בערבית שידר שבע וחצי שעות ביממה (כיום השידורים נמשכים 24 שעות ביממה). שעות השידור של התזמורת התפתחו ביחס לגידול בשעות השידור של הגל הערבי. בתחילה התזמורת ניגנה קטעים במסגרת תוכניות חידונים מוזיקליים. עם הזמן ניגנה מוזיקת רקע ב[[תסכית רדיו|תסכיתים]], וקטעים מוזיקליים במסגרת תוכניות המוזיקה. הרפרטואר של התזמורת כלל מוזיקה מוכרת מהעולם הערבי וכן חומר מקורי. בין כותבי המוזיקה היו הנגנים, כדוגמת [[אלברט אליאס]], וכן חברים אחרים בגל הערבי, כגון [[יצחק אביעזר]], שהחל מ-1957 היה במשך כארבעים שנה עורך המוזיקה של קול ישראל בערבית, ובין השנים 1959 - 1985 מנצח הלהקה.