נאום השפנים והחזירים – הבדלי גרסאות

'''נאום השפנים והחזירים''' או '''נאום השפנים''' הוא כינויו של [[נאום]] שנשא הרב [[אלעזר מנחם שך]], מנהיג ה[[חרדים]] ה[[ליטאים]] בא' בניסן התש"ן - [[26 במרץ]] [[1990]] בכנס תנועת [[דגל התורה]] ב[[היכל יד אליהו]] ב[[תל אביב]]. בנאום זה הביע הרב שך את ביקורתו על [[המערך]] וה[[קיבוץ|קיבוצים]], "מגדלי ה[[שפניים|שפנים]] וה[[חזיר]]ים"<ref>דוברים חרדים שנתבקשו להגיב לדבריו בתקשורת, העריכו שהרב שך ייחס לקיבוצים גידול "שפנים וחזירים" (ובסדר הזה), משום שאחד ממרכזי גידול החזירים בארץ הוא [[קיבוץ מזרע]], ומשום שכאשר חשב הרב שך בעת נאומו על גידול החזירים בקיבוצים - התעוררה בו ה[[אסוציאציה]] לפסוקי התורה, שבהם הפסוק האוסר לאכול חזירים - בא '''מיד אחרי''' הפסוק האוסר לאכול שפנים (דברים, יד ז-ח).</ref> בלשונו. השאלההרב הנוקבתשך ששאלפרס עלבנאומו אישאת השמאלעיקרי החילוניהאמונה הייתההחרדיים "במהבנוגע הואלציבור יהודי?"היהודי חילוני.<br />

בנאום עצמו לא דיבר הרב שך ישירות על המצב הפוליטי והעדיף להתמקד במסר רוחני, אך מסר חריף ונוקבותקיף כלפי הציבור החילוני.

התקשורת התאכזבה מתוכן הנאום, אשר לא נתן תשובה חד-משמעית לנושא הפוליטי שעמד על הפרק. היו בשמאל שניסו להיאחז בעובדה שהרב שך לא שלל במפורש את ההצטרפות לממשלת מערך. אולם משמעות הנאום התבררה לאחר מספר ימים: הרב שך כפה את רצונו על הרב [[עובדיה יוסף]], ש"ס סירבה להצטרף לממשלת פרס, וסיכוייו של פרס להקים ממשלה בראשותו קטנו ביותר.

בקיבוצים עוררה המתקפה של הרב שך זעם. גינו אותה דמויות מחוגי שמאל, אך גם אנשי ימין כמו [[אריאל שרון]] ו[[רפאל איתן]] השמיעו דברים בזכות אנשי הקיבוץ. דווקא [[שמעון פרס]], הנפגע העיקרי מהנאום, העדיף שלא לתקוף את הרב שך, אלא לציין את התפעלותו מעוצמתו הרוחנית {{מקור}}. עיתון החרדים הליטאים, "[[יתד נאמן]]", קרא לאנשי הקיבוץ להתמודד עם טענותיו של הרב שך לגופן.