דפוס ראם – הבדלי גרסאות

כשנפטרה האלמנה ראם ב-[[1903]] החלו להדפיס בו גם כתבי חולין ועתונים באידיש ובעברית. דבר זה לא היה לרוחו של מי שהיה המנהל עד אז, ש. פייגלסון (שכינה עצמו "שפן הסופר"). צאצאיה של האלמנה דבורה ראם, איבדו מהעניין לנהלו, ובית הדפוס נקלע לקשיים כלכליים. להצלת בית הדפוס נחלץ הברון [[דוד גינצבורג (ברון)|דוד גינצבורג]] מפטרבורג, שהיה בעצמו מלומד בענייני יהדות. אלא שהברון נפטר ואלמנתו לא יכולה הייתה להמשיך ולהחזיק בבית הדפוס שלא נשא רווחים. פרוץ [[מלחמת העולם הראשונה]] ב-[[1914]] גרם כמעט לסגירתו של בית הדפוס. בהשתדלותו של הרב של פטרבורג, ד"ר מ. א. אייזנשטט, נקנה בית הדפוס על ידי נח גורדון וחיים כהן, שניהם אנשים אמידים שנחלצו להציל את בית הדפוס בגלל חשיבותו. בית הדפוס שינה שוב את שמו ל '''חברת מניות להדפסת ספרים והוצאתם "ראם"'''. לבקשת נח גורדון, בשנת 1920 נטל בן דודו, מאתוס רפופורט את ניהול בית הדפוס לידיו וגם הפך לאחד הבעלים. הוא ניהל את בית הדפוס במשך 20 שנה. בליל [[7 ביולי]] [[1941]], ימים ספורים לאחר פלישת הגרמנים לווילנה, נלקח רפופורט באישון לילה מביתו, ונרצח על ידי הנאצים. כך הגיע לקצו גם בית הדפוס היהודי הגדול בעולם. עם תום [[מלחמת העולם השנייה]] הבניין הוחרם בידי הרוסים. הם המשיכו להשתמש בבית הדפוס גם לאחר המלחמה ועד לראשית [[שנות ה-90 של המאה ה-20]] אך ללא זיקה ליהדות.