שוכרי אל-קוותלי – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
שורה 31:
 
===הירידה מהשלטון והגלות במצרים===
יחסי סוריה-ירדן הוחרפו עוד יותר בעקבות הכישלון הערבי ב[[מלחמת העצמאות]] (1948-49). קוותלי האשים את עבדאללה בבגידה בצבא הסורי ובחוסר שיתוף פעולה. ההפסד ערער את יציבות שלטונו של קוותלי; מפגינים זועמים תבעו את התפטרותם שלו ושל ראש הממשלה החדש, [[ג'מיל מרדם ביי]]. נוכח המצב האנרכי ששרר בסוריה הכריז קוותלי על ממשל צבאי, פרס את צבאו ברחובות הערביםהערים ומינה את מרדם ביי למושל הצבאי של סוריה. מרדם ביי עורר תרעומת ציבורית כה עזה בתפקידו זה עד כי קוותלי נאלץ לפטרו ולפנות תחתיו את [[ח'אלד אל-עזם]]. הלה עורר את חימתם של קציני הצבא הסורי, אותם האשים בשחיתות ובחוסר מקצועיות, שבגינן, כך סבר, כשלו לנצח את ישראל ב-1948.
 
ב-[[29 במרץ]] [[1949]], רמטכ"ל צבא סוריה, [[חוסני א-זעים]], ביצע [[הפיכה צבאית]] ותפס את השלטון במדינה. הוא הורה על מעצרם של קוותלי ועזם, פיזר את בית המחוקקים וכונן דיקטטורה צבאית בת ארבעה חודשים, עד יום ה-[[14 באוגוסט]] [[1949]]. נאמניו הבכירים של קוותלי נרדפו, נאסרו או גורשו ללבנון. קוותלי עצמו נדרש להתפטר מתפקידו ולפרוש ל[[מצרים]], שם זכה למעמד של אורח כבוד, תחילה על ידי המלך פארוק ולאחר מכן על ידי הקצינים החופשיים שתפסו את השליטה בקהיר ביולי [[1952]], ובראשם נשיאה החדש של מצרים, [[גמאל עבד אל נאצר]].