הרדמה – הבדלי גרסאות

התלמוד בבלי, (מסכת בבא מציעא פג, ע"ב) מספר: "אשקיוהו סמא דשינתא (השקוהו סם שינה), ועיילוהו לביתא דשישא (והכניסוהו לבית שיש), וקרעו לכרסיה (ופתחו את בטנו) הוו מפקי מיניה דיקולי דיקולי דתרבא (והוציאו ממנו שומן ומלאו סלים באותו השומן).

 

את ההרדמה מבצע [[רופא]] מרדים - רופא אשר התמחה במשך 5 שנים בתחום זה בתום לימודי הרפואה. רופא זה נחשב למומחה [[רפואת חרום]] ובעל ידע נרחב בתחומי רפואה רבים כגון: [[פולמונולוגיה]], [[קרדיולוגיה]], [[פרמקולוגיה]] ו[[נפרולוגיה]]. הרופא מרדים מאייש גם מחלקות טיפול נמרץ וחדרי [[טראומה]] בזכות יכולותיו באיבטוח נתיב האוויר ויכולותיו ברפואה דחופה. לאחר הכרות עם החולה, העבר הרפואי שלו וסוג הניתוח שהוא עתיד לעבור, קובע הרופא המרדים את סוג ההרדמה וחומרי ההרדמה שיינתנו למטופל. בטרם הניתוח מוחדרים למטופל חומרי הרדמה, ובמהלך הניתוח מערכות הגוף החיוניות מנוטרות על ידי הרופא המרדים בעזרת אמצעי ניטור משוכללים. בסיום הניתוח מוער החולה.

 

מתן תרופה המשככת או מבטלת כאבים ב'''אזור''' הניתוח או האבחון. הרדמה זו מתבצעת על ידי [[הזרקה|הזרקת]] תכשירים לקרבת האזור המנותח, או הזלפת חומר מאלחש על גבי ריריות. פעולה זו מתבצעת בדרך-כלל על ידי ה[[מנתח]] עצמו, ללא צורך ברופא מרדים. הרדמות מקומיות משמשות לעתים קרובות גם ב[[רפואת שיניים|טיפולי שיניים]].

 

מתן תרופה המשככת או מבטלת כאבים ב'''אזור''' הניתוח. הרדמה זו מתבצעת על ידי הזרקת חומרים נרקוטיים אל עצבים או סביבם וגורמת לאלחוש של אזור מסוים בגוף. להרדמה אזורית יכולות להיות תופעות לוואי וסיבוכים אפשרים: תחושת אי-נוחות, לחץ, אי-תחושה, הגבלה בתנועה ו[[שיתוק|שיתוקים]] חולפים באזור ההזרקה, [[זיהום (רפואה)|זיהום]] מקומי, התפתחות [[מורסה]], כאבי [[גב]], כאבי [[ראש]] חדים או ממושכים ובמקרים נדירים - פגיעה קבועה בגפיים ובכיס ה[[שתן]].

 

גרימת שינוי הפיך ומבוקר של מצב ההכרה, כך שהמטופל אינו מגיב לכאב ולגירויים חיצוניים. הרדמה זו מתבצעת על ידי הזרקת חומרים נרקוטיים ל[[מערכת הדם]] או החדרתם של גזי הרדמה ל[[מערכת הנשימה]] דרך צינור בקנה נשימה (טובוס) או מסכה. פעולה זו גורמת לירידה ברמת ההכרה, הרפיית ה[[שריר|שרירים]] והורדת תחושת הכאב. להרדמה הכללית יכולות להיות תופעות לוואי וסיבוכים: כאבי [[גרון]], אי-נוחות בבליעה בעיקר כתוצאה מהאינטובציה, בחילות ו[[הקאה|הקאות]], נזק ל[[שן|שיניים]] ול[[קנה הנשימה]] כתוצאה מהחדרת המיכשור הנחוץ להרדמה (אינטובציה), תגובה [[אלרגיה|אלרגית]] חריפה, [[תסמונת החום הממאיר]], הפרעות בתפקודי מערכות חיוניים ובמקרים נדירים אף [[מוות]]. במהלך ההרדמה הכללית מופסקות פעולות הנשימה ועל הרופא המרדים לנטר ולהנשים את החולה בעזרת טובוס ומפוח הנשמה או מכונת הנשמה לאורך כל הניתוח.

 

לתהליך ההרדמה שלוש מטרות עיקריות:

# מניעת כאב בזמן הניתוח ולאחריו (שיכוך כאבים, אנלגזיה).

בנוסף למטרות שלשמן מתבצעת ההרדמה, הרופא המרדים אחראי בראש וראשונה על בטיחות המנותח, ועליו מוטלת ההתמודדות המיידית עם מצבי חירום המתרחשים בזמן הניתוח או מיד לאחריו, כמו למשל [[תסמונת חזה אוויר (Pneumothorax)|תסמונת חזה אוויר]].

 

בתום הניתוח מפסיק הרופא המרדים את מתן תרופות ההרדמה. תהליך ההתעוררות נמשך מספר דקות. חלקו הראשון, בדרך כלל עד שהמנותח מתחיל לנשום בכוחות עצמו, מתקיים בחדר הניתוח וחלקו השני, עד לחזרה למצב ההכרה המלא, מתקיים לרוב ביחידת ההתאוששות. במידת הצורך ניתנות לחולה תרופות משככות כאבים או נוגדי הקאה. לאחר ההתאוששות עובר החולה במידת הצורך להמשך השגחה וטיפול במחלקות אחרות.