אוריון (חללית) – הבדלי גרסאות

נאס"א תכננה כי שתי המתמודדות על פיתוח החללית יבצעו הדגמה בפועל של חלליתם ב[[טיסה מסלולית|מסלול]] או ב[[טיסה תת-מסלולית]] עד 1 בספטמבר 2008, אך בגלל הרצון להכניס את ה-CEV לפעולה מוקדם ככל הניתן, ציין מנהל נאס"א [[מייקל גריפין]] כי נאס"א תבחר את ההצעה המנצחת כבר ב-2006. בצורה זו תוכל נאס"א גם לחסוך כמיליארד דולר שישמשו להאצת פיתוח ה-CEV הנבחר, וגם לצמצם את הפער שבין טיסתה האחרונה של מעבורת החלל (שתוכננה ל-2010) לבין טיסתה הראשונה של ה-CEV (שתוכננה ל-2014).{{הערה|[http://www.space.com/1074-nasa-chief-pushes-shuttle-replacement.html NASA Chief Pushes for Shuttle's Replacement]}}

 

 

ב-31 באוגוסט 2006 הודיעה נאס"א כי בחרה ב[[לוקהיד מרטין]] כקבלן הראשי לפיתוח החללית,{{הערה|[http://www.nasa.gov/home/hqnews/2006/aug/HQ_06305_Orion_contract.html NASA Selects Orion Crew Exploration Vehicle Prime Contractor ]}} שקיבלה את השם '''אוריון''', על שם [[אוריון (קבוצת כוכבים)|קבוצת הכוכבים אוריון]]. שם זה שימש גם את רכב הנחיתה של משימת [[אפולו 16]] שנחתה על הירח באפריל 1972. [[בואינג]] נבחרה לפתח את מגן החום של החללית ב-15 בספטמבר 2006.{{הערה|[http://www.nasa.gov/home/hqnews/2006/sep/HQ_C06047_tps.html NASA Awards Thermal Protection Contract for Orion Spacecraft ]}} נאס"א תכננה לפתח קפסולות אוריון שונות בהתאם למשימות אליהן הן ישוגרו. בלוק I של החללית היה מיועד לשיגור למסלול [[LEO]] - אל [[תחנת החלל הבינלאומית]], ובלוקים II ו-III יועדו למשימות עתידיות לחלל העמוק. לשיגור החללית פותח משגר חדש - ה[[ארס 1]] - שיועד לשאת אותה למסלול LEO. דגם ניסויי של הארס 1 - [[ארס 1-X]] שוגר למשימת הניסוי הראשונה והיחידה שלו ב-28 באוקטובר 2009.