היסטוריה של ארץ ישראל – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
שורה 25:
בפרק הזמן של 20,000 עד 11,500 שנים לפי זמננו התפתחו בארץ-ישראל [[התקופה האפיפלאוליתית|תרבויות אפיפלאוליתיות]] אשר מייצגות מורכבות חברתית ואוכלוסייה גדלה והולכת, ומבשרות את תחילת המעבר מחברות ניידות של ציידים ולקטים לחברות חקלאיות נייחות. תהליך זה באזור הסהר הפורה, הכולל את ארץ ישראל, הוא הקדום בעולם. בתחילת התקופה האפיפלאוליתית ידועות [[התרבות הכבארית]] ו[[התרבות הכבארית הגאומטרית]] ובסופה התקיימה [[התרבות הנאטופית]]. האחרונה זכתה לפרסום עולמי בהיותה תרבות הציידים-לקטים האחרונה באזורנו, לפני תחילת ייצור המזון. באתרים הנאטופיים (15 עד 11.5 אלפי שנים) מופיעים לראשונה כפרי קבע או קבע-למחצה הכוללים בתי אבן, בתי קברות מובחנים, מכתשים כבדים וחפצי אמנות רבים. התקופה האפיפלאוליתית מסתיימת עם המעבר מהתרבות הנאטופית ל[[התקופה הנאוליתית|תקופה הנאוליתית]]. מעבר זה, הקדום בעולם, מציין את תחילת הכלכלה החקלאית והציויליזציה האנושית המוכרת לנו. במהלך התקופה הנאוליתית (11.5 עד 6.5 אלפי שנים) [[ביות|בויתו]] בארץ ישראל ובאזורים אחרים בסהר הפורה צמחים (חומוס, חיטה, שעורה, תאנה) ובעלי חיים (צאן, בקר וחזיר). באמצע התקופה הנאוליתית החל שימוש רחב היקף ב[[כלי חרס]]. האוכלוסייה בארץ הנושבת הייתה מאורגנת בכפרים עם בתים שלחלקם יותר מקומה אחת, רצפות טיח, מבני פולחן וממגורות.
 
בארץ ישראל נמצאו מאות אתרים מ[[התקופה הכלקוליתית]] (4500 עד 3300 לפנה"ס). בתקופה זאת הופיעה חרושת המתכת בארץ ישראל. ההתיישבות הייתה בעלת אופי חקלאי. בכל יישוב התגוררה אוכלוסייה קטנה שמנתה עשרות עד מאות אנשים. החקלאות של היישובים התבססה על [[חיטה]] [[שעורה]] ו[[קטניות]]. לאחר התקופה הכלקוליתית, בתחילת [[תקופת הברונזה הקדומה]] בסוף האלף הרביעי לפנה"ס, הייתה ארץ ישראל הינה מהאזורים הראשונים בעולם שבהן הוקמו [[עיר|ערים]]. הערים הראשונות היו קטנות יחסית וגודלן לא עלה על כמה עשרות דונם. עם הזמן התפתחו הערים הקטנות ליישובים גדולים ואף שידעו עליות ומורדות, נוצרו בה בסופו של דבר [[עיר מדינה|ערי מדינה]] משגשגות בעלות קשרי מסחר עם [[הסהר הפורה]], [[מצרים]] ואזורים אחרים.
 
==תקופת הברונזה (1200-3300 לפנה"ס)==