הבדלים בין גרסאות בדף "מחשבה מדינית"

הוסרו 164 בתים ,  לפני 6 שנים
מ
תיקון קישור לפירושונים
מ (תיקון קישור לפירושונים)
 
'''מחשבה מדינית''' או '''פילוסופיה פוליטית''' הוא העיסוק הפילוסופי-ערכי בענייני ה[[מדינה]], ה[[פוליטיקה]] וה[[חברה]] וביחסי הגומלין בין המערכות הללו. הוגים בתחום זה מעלים לדיון שאלות ערכיות שעוסקות בטיב המדינה הרצויה, ובודקים כיצד המציאות הפוליטית הקיימת חופפת להגדרתם. השאלות ותחומי הדיון שהוגים מציגים מקורם ברצון להבין את עצם החיים המשותפים של בני אדם בסביבה אחת. חלק מהעניינים עוסקים בחיי היומיום, ומהם עולות שאלות נוספות וכבדות משקל העוסקות בעניינים עקרוניים, כגון: מדוע ה[[בן אדם|אדם]] יצר את המדינה?
 
המחשבה המדינית ב[[העולם המערבי|עולם המערבי]] החלה למעשה ב[[פילוסופיה יוונית|פילוסופיה היוונית]]. ה[[פילוסופיה קדם-סוקרטית|פילוסופים הקדם-סוקרטיים]] לא עסקו בנושא באופן ישיר, וניכר שהם לא חשבו אותו לחלק מעיסוקיו של הפילוסוף.
 
[[סוקרטס]] היה הפילוסוף המערבי הראשון שהתייחס לשאלות מדיניות במסגרת משנתו הפילוסופית. סוקרטס לא עסק בנושא באופן ישיר אך משנתו ה[[אתיקה|אתית]] קשורה קשר אדוק לעמדותיו על ההתנהלות הנכונה בתוך ה[[פוליס]] (ה"עיר-מדינה" ב[[יוון העתיקה]]). סוקרטס היה תומך נלהב של השיטה ה[[דמוקרטיה|דמוקרטית]] ב[[אתונה העתיקה|אתונה]], עיר מגוריו. סוקרטס טען שחובה על האדם לציית להחלטת הרוב במדינה, גם אם היא נוגדת את רצונו. בסופו של דבר אף קיבל עליו את [[עונש מוות|עונש המוות]] שנגזר עליו על ידי המועצה של אתונה. עם זאת, סוקרטס הדגיש שאחת הסיבות לתמיכתו בדמוקרטיה האתונאית היא העובדה שכל התושבים של אתונה נמצאים בה מבחירה, והם חופשיים לעזוב אותה ולעבור לגור בעיר אחרת, אם השיטה הדמוקרטית אינה מתאימה להם.{{הערה| "כל אתונאי החפץ בכך, אחרי שנרשם כאזרח וראה את ענייני המדינה ואותנו, את החוקים, ולא מצאנו חן בעיניו, אנחנו מרשים לו במפורש שיצא עם כל רכושו וילך אל כל אשר יחפץ. . . אך כל איש מכם אשר ישאר לאחר שראה כיצד אנחנו גוזרים דינים ומנהלים את המדינה משאר הבחינות, הרי הוא כבר הסכים למעשה, לדידנו, שיעשה כפקודתנו." מתוך הדיאלוג "קריטון" כפי שהופיע בכתבי אפלטון, הוצאת שוקן, תרגום: יוסף ג. ליבס}}
 
[[אפלטון]], תלמידו של סוקרטס, היה הפילוסוף הראשון שהציג משנה מדינית מסודרת ומקיפה. הוא פרש את משנה זו בספרו [[המדינה (דיאלוג אפלטוני)|המדינה]]. גישתו של אפלטון שללה לחלוטין את הדמוקרטיה, והמדינה האוטופית שלו דמתה במובנים רבים לחברה [[טוטליטריזם|טוטליטרית]]. [[ברטראנד ראסל]] משער שהריגתו של מורהו האהוב בידי מנגנוני הדמוקרטיה האתונאית היא שהובילה את אפלטון לסלוד מהדמוקרטיה, ולהביט בהערצה בהתנהלותה של [[ספרטה]] השכנה.{{הערה|מתוך [[תולדות הפילוסופיה המערבית (ספר)|תולדות הפילוסופיה המערבית]], בפרק העוסק באפלטון. Russell, Bertrand: A History of Western Philosophy, Simon & Schuster, 1972}}
[[אריסטו]], תלמידו של אפלטון, פרש את משנתו המדינית בספרו [[פוליטיקה]]. אריסטו זיהה שלוש צורות משטר חיוביות ([[מונרכיה]], [[אריסטוקרטיה]] ו[[דמוקרטיה]]) ושלוש צורות משטר שליליות ([[טירניה]], [[אוליגרכיה]] ו[[אוכלוקרטיה]] - שלטון האספסוף) שמבטאות את ההרס של כל אחת מצורות המשטר החיוביות. על פי אריסטו צורות המשטר האלה מתחלפות ביניהן באופן מחזורי.
 
הפילוסופים ה[[ציניקנים]] הביאו התנגדות לרעיון המדינה בכלל, ולאורח החיים בערי יוון בפרט. בהגותם ניתן למצוא ניצנים לרעיון ה[[אנרכיזם]], והגותם השפיעה על הגותם של הוגים אנרכיסטים בעידן המודרני. (בפרט, הגותו של [[דיוגנס]], מחשובי הציניקנים, השפיעה על פילוסופים אנרכיסטים רבים). [[זנון מקיטיון]], מייסד [[האסכולה הסטואית]], הושפע רבות מהגותם של הציניקנים, וגם הוא ככל הנראה תמך במעין אנארכיה.{{הערה|Malcolm Schofield, (1991), The Stoic Idea of the City. Cambridge University Press.}}. משנתו המדינית הוצגה ב[[חיבור אבוד|חיבורו האבוד]] "המדינה" (בדומה לספרו של אפלטון). הפילוסוף [[אפיקורוס]] הדגיש את חשיבות ההסכמה ההדדית ([[אמנה חברתית]]) בהקמת חברה או מדינה.
 
הפילוסופים ה[[סופיזם|סופיסטים]] המאוחרים העלו שאלות על המאבק בין ה[[פיזיס]] ([[טבע האדם|טבע]]) לבין ה[[נומוס]] ([[חוק]]), והביעו דעות מגוונות על הקשר ביניהם.
המחשבה המדינית הייתה חלק נכבד מהפילוסופיה ב[[רומא העתיקה]]. רבים מהפילוסופים הגדולים של רומא היו גם [[מדינאי]]ם, מה שהשפיע על תורתם. פילוסופים רבים ברומא הושפעו מהמחשבה המדינית ב[[פילוסופיה יוונית|פילוסופיה היוונית]], ובפרט מתורתם של פילוסופים מ[[האסכולה הסטואית]]. ב[[התקופה ההלניסטית|תקופה ההלניסטית]] נהגו פילוסופים יוונים לנאום ברומא.
 
הפילוסוף והמדינאי [[קיקרו]] פרש את משנתו הפילוסופית במספר כתבים. בספרו "De re publica" העלה את שאלת ה[[צדק (מוסר)|צדק]] אל מול "טובת הכלל"- האם מותר להקריב את הצדק, או לשלול [[זכויות האדם|זכות]] של אדם מסוים, לטובת רווחתם של כלל האזרחים? קיקרו פירט את טיעוניו של הפילוסוף ה[[האסכולה הסטואית|סטואי]] [[קרנאדס]], שנאם בנושא זה ברומא כמה עשורים קודם לכן. מסקנתו הסופית נוטה יותר לכיוון העדפת הצדק כערך עליון.{{הערה|[http://plato.stanford.edu/entries/ancient-political/#DeLeg מאמר מתוך "אינציקלופדית סטנפורד לפילוסופיה]}}. בהמשכו של "de re publica" עסק קיקרו בשאלה "מי הוא אזרח טוב?" ובנושאים נוספים. בספרו "De legibus" (על החוקים) עוסק קיקרו בשאלת [[משפט הטבע|החוק הטבעי]], ובשאלת הקשר בין החוק לצדק. ספרו "De Officiis" עוסק בשאלות [[אתיקה|אתיות]] הקשורות למדע המדינה, ובקונפליקט בין ה[[אינטרס]] האישי של כל אזרח לבין המדינה ככלל.
 
פילוסופים, מדינאים ו[[היסטורון|היסטוריונים]] רבים המשיכו ופיתחו את המחשבה המדינית הרומית. ביניהם ניתן למנות את [[סנקה]], [[טיטוס ליוויוס]], [[גאיוס סאלוסטיוס קריספוס]], [[דיודורוס סיקולוס]], [[טקיטוס]] ו[[סווטוניוס]].
רעיון בסיס בהגותם של רבים מהפילוסופים הסינים הוא רעיון [[מנדט השמים]], על פיו ה[[קיסר סין|קיסר]] מקבל את הזכות לשלוט מה[[אלים]] רעיון זה מעניק לשליט כוח רב, אך משמעותו היא גם שהשליט מחויב לעקרונות מסוימים שהוא אינו רשאי להפר. שליט שאינו מחויב לעקרונות המוסר והצדק "מאבד" את מנדט השמיים, ועל כן מותר להפיל אותו. על בסיס עיקרון זה הופלו קיסרים ו[[שושלת|שושלות]] בסין העתיקה. הרעיון הופיע לראשונה ככל הנראה בסביבות [[המאה ה-10 לפנה"ס]], כאשר [[שושלת ג'ואו]] החליפה את [[שושלת שאנג]] ה"מושחתת".
 
הפילוסוף [[קונפוציוס]] אימץ את טיעון זה, שהפך להיות טיעון בסיס במחשה המדינית ה[[קונפוציאניזם|קונפוציאניסטית]]. לכל אורך חייו לא התנגד קונפוציוס לממשל ולקיסרות, ולא היה פילוסוף "מרדן". יחד אם זאת, הודגשה חשיבותו של שלטון מתון ו"מנהיגותי", בניגוד לשלטון כוחני. קונפוציוס טען שאם הקיסר מנהיג כשורה, הצורך בפקודות מתמעט. הוא השווה בין יחסי קיסר-נתין ליחסי אב ובנו, ושם דגש על כבוד הדדי והתייעצות. כמו כן, קונפוציוס היה תומך נלהב של [[מריטוקרטיה]]- חברה בה כל אחד מקודם על פי יכולתו בלבד. על כן התנגד נחרצות ל[[נפוטיזם]] על כל צורותיו.
 
גם הפילוסוף [[מו דזה]], אבי ה[[מוהיזם]], תמך ב מריטוקרטיה, המכונה על ידו "העלאת המוכשרים" (Shangxian, בסינית: 尚贤). להשקפתו, מנהיגי המדינה, בהם גם הקיסר, צריכים להיבחר על סמך יכולותיהם וכישרונם, ולא על סמך ייחוס משפחתי. מו דזה הטיף לממשל הנוהג בחסכנות ובצנעה (Jieyong, בסינית: 节用). מו דזה שלל את עיקרון "מנדט השמיים", והעלה צידוק אלטרנטיבי לשלטון הקיסר. מו דזה טען שאילו לא היה שלטון מרכזי, האנשים היו נאבקים זה בזה ללא הפסק, כי הם מחזיקים בערכים שונים. התוצאה הייתה הרת אסון, והשלטון המרכזי נועד למנוע זאת. רעיון דומה העולה יותר מ-2000 שנה מאוחר יותר על ידי הפילוסוף ה[[אנגליה|אנגלי]] [[תומאס הובס]] (ראו בהמשך).
ההגות הלגליסטית השפיעה מאוד על שליטים רבים בסין במשך השנים.
 
שלוש התורות שהוזכרו לעיל היו [[שמרנות|שמרניות]] במהותן, ולא תמכו בשינויים דרסטים בשיטת הממשל. לעומתם, ה[[טאואיזם]] וה[[אגריקולטורליזם]] {{אנ|Agriculturalism}} תמכו בשינויים דרסטיים, כאשר ההגות הטאואיסטית התנגדה לממשל וכפייה ככלל, והאגריקולטורליזם תמך בשוויון מוחלט בין כל התושבים ואפילו בין התושבים לקיסר. הפילוסוף האריגולרליסטי [[שו שינג]] {{אנ|Xu Xing (philosopher)}} אמר ש"קיסר מושלם הוא קיסר שעובד יחד עם נתיניו ב[[שדה|שדות]] ו[[בישול|מבשל]] את ארוחותיו תוך שהוא שולט. קיסר שיש לו [[אסם|אסמים]] ו[[אוצר]]ות אינו יכול להיות שליט ראוי". ניתן למצוא דמיון רב בין האגריקולטורליזם לבין ה[[קומוניזם]] המודרני.
 
====בפילוסופיה ההודית====
===בימי הביניים===
====באירופה====
[[קובץ:City of God Manuscript.jpg|ממוזער|בספר [[עיר האלוהים]] של ה[[תאולוגיה|תאולוג]] [[אוגוסטינוס]] הובעה התנגדות להתעסקות של אנשי הדת בעניינים ארציים. דעה זו היא במובן מסוים בסיס לרעיון [[הפרדת הדת מהמדינה]]]]
בימי הביניים רווחה באירופה ה[[פילוסופיה נוצרית|פילוסופיה הנוצרית]]. הפילוסופים הנוצרים אימצו הרבה רעיונות מה[[פילוסופיה יוונית|פילוסופיה היוונית]] (בפרט יש לציין את הגותם של [[אפלטון]], [[אריסטו]], [[האסכולה הסטואית|הסטואים]] וה[[נאופלטוניזם|נאופלטוניסטים]].) אך התאימו אותם ל[[נצרות]] ולרוח התקופה.
 
רעיון [[משפט הטבע]] כפי שהובא על ידי [[אריסטו]] רווח מאוד בתאולוגיה הנוצרית. הפילוסופים הנוצרים המוקדמים טענו שהוא זהה ל[[חוק אלוהי|חוק האלוהי]] כפי שהובא ב[[כתבי הקודש]], ועל כן הגדירו את ה[[משפט קנוני|משפט הקנוני]] כ"משפט הטבע". הפילוסוף [[תומאס אקווינס]] התנגד לאיחוד זה, וקבע ארבע סוגים שונים של חוקים: חוק נצחי (דומה ל[[חוק טבע|חוקי הטבע]] במובן הרווח יותר של המילה- דרך התנהלות העולם), חוק טבעי (מקביל למשפט הטבע של אריסטו), חוק אנושי (חוקים רגילים, שני אדם קובעים על פי החוק הטבעי בהשלכה על סיטואציה ספציפית) וחוק אלוהי הנמסר ב[[התגלות אלוהית]] ([[כתבי הקודש]]).
 
הפילוסוף וה[[נזיר]] [[ויליאם איש אוקאם]] פרש משנה מדינית בספרו "דיאלוגים".{{הערה|[http://www.britac.ac.uk/pubs/dialogus/wtc.html הטקסט המקורי] באתר "british acadamy"}}. אוקאם הביע תמיכה בהפרדת דת מדינה, עמדה יוצאת דופן בזמנו. כמו כן, אוקאם היה מראשונים להדגיש את הצורך במנגנוני ריסון לשלטון, רעיון שהפך רווח מאד במחשבה המדינית המאוחרת יותר. בהגותו המדינית של אוקאם (כמו גם בהגותו בתחומים אחרים) ניתן לראות ניצנים של שינוי ופתיחות בהשוואה להגותם של הפילוסופים הנוצרים שקדמו לו.
 
====באסלאם====
ב[[תור הזהב של האסלאם]], תפסה המחשבה המדינית חלק ניכר מה[[פילוסופיה מוסלמית|פילוסופיה המוסלמית]]. כבר בכתביו של [[מוחמד]] (בפרט יש לציין את [[הקוראן]] ו[[חוקה|חוקת]] [[אל-מדינה]]{{הערה|[http://www.constitution.org/cons/medina/con_medina.htm הטקסט המקורי] (ב[[אנגלית]])}}) ישנה התייחסות לנושאים מדיניים רבים.
 
הגישה האיסלאמית לגבי אופן מינוי השליט נעה בין הכרעת הרוב ([[דמוקרטיה]]), מינוי על פי יכולת ([[מריטוקרטיה]]) וסוג של ירושה ([[מונרכיה]]). בתחילת דרכו, האסלאם נטה לכיוון דמוקרטי-ליברלי יותר ‏‏,{{הערה|[http://www.wrmea.org/wrmea-archives/184-washington-report-archives-1994-1999/january-february-1997/2420-istanbul-conference-traces-islamic-roots-of-western-law-society-.html מאמר] ב[[וושינגטון פוסט]]}}, אך לאחר הקרע בין ה[[סונים]] ל[[שיעים]] הנטייה הדמוקרטית ירדה, והתפתחה הטענה שהשליט חייב להיות חלק מ[[שבט קורייש|שבטו של הנביא מוחמד]]. מטבע הדברים, טענה זו הובילה לגישה מונרכית, על פיה השלטון חייב לעבור פחות או יותר בירושה. ניתן לציין כמה זרמים יוצאי דופן באסלאם, כמו ה[[ח'וארג']], שטענו שהשליט צריך להתמנות על פי היכולת, וה[[האסכולה החנפית|חנפים]], שתמכו בשלטון הרוב.
 
הוגים רבים מכל קשת הזרמים באסלאם הדיגשו את חשיבותה של התייעצות (ב[[ערבית]]-شورى- שוורה) עם העם לפני קבלת החלטות. כמו כן, הודגשה החשיבות של גורמים המאזנים את כוחו של השליט. במשך השנים היו חכמי הדת (ה[[עולמא]]) גורם המאזן את השליט.
===בתקופת הרנסאנס===
{{תמונות מרובות
| כיוון = אופקי
| רוחב1 = 152
| כותרת =[[ניקולו מקיאוולי]] ו[[תומאס הובס]]
| רוחב2 = 125
| סיומת = היו מהפכנים בהגותם החילונית, ובמתן {{מונחון|הצדקה חילונית לשלטון|בניגוד להצדקות האלוהיות שניתנו בימי הביניים}}. יחד עם זאת, הגותם הייתה גם [[שמרנות|שמרנית]] מאוד, כי הם תמכו ב{{מונחון|שלטון מרכזי|בדומה לשלטון שהיה קיים בארצותיהם לאורך השנים}} והתנגדו (בפועל, אם כי לא בעיקרון) ל[[ליברליזם]] ו[[זכויות הפרט]].
| כותרת =[[ניקולו מקיאוולי]] ו[[תומאס הובס]]
| ישור סיומת = שמאל/ימין/מרכז
| תמונה1 = Thomas Hobbes (portrait).jpg
| רקע סיומת =
| תמונה2 = Santi di Tito - Niccolo Machiavelli's portrait headcrop.jpg
| רוחב =
| סיומת = היו מהפכנים בהגותם החילונית, ובמתן {{מונחון|הצדקה חילונית לשלטון|בניגוד להצדקות האלוהיות שניתנו בימי הביניים}}. יחד עם זאת, הגותם הייתה גם [[שמרנות|שמרנית]] מאוד, כי הם תמכו ב{{מונחון|שלטון מרכזי|בדומה לשלטון שהיה קיים בארצותיהם לאורך השנים}} והתנגדו (בפועל, אם כי לא בעיקרון) ל[[ליברליזם]] ו[[זכויות הפרט]].
| ללא גבול =
| ישור סיומת = שמאל/ימין/מרכז
 
| תמונה1 = Thomas Hobbes (portrait).jpg
| רוחב1 = 152
| חלופי1 =
| הערה1 =
 
| תמונה2 = Santi di Tito - Niccolo Machiavelli's portrait headcrop.jpg
| רוחב2 = 125
| חלופי2 =
| הערה2 =
}}
 
בתקופת הרנסאנס, בהתאם לרוח התקופה, החלה להתפתח פילוסופיה [[חילוניות|חילונית]] יותר, המנותקת מהדת. כמו כן, החלו להתפתח רעיונות עצמאייים יותר- מנותקים מהפילוסופיה היוונית ופילוסופיות קודמות.
 
הפילוסוף ה[[צרפת]]י [[שארל מונטסקיה]] הושפע רבות מתורתו של ג'ון לוק, והרחיב אותה. הוא ידוע במיוחד כהוגה רעיון [[הפרדת הרשויות]] כפי שהוא מקובל כיום- [[רשות מחוקקת]], [[רשות מבצעת]], ו[[רשות שופטת]]. מונטסקייה היה תומך נלהב של זכויות הפרט, ומתנגד נחרץ ל[[עבדות]] ול[[דיקטטורה]]. יחד אם זאת, גישתו של מונטסקייה לעניין ה[[רפובליקה]] (לעומת [[מונרכיה חוקתית]] המכבדת את זכויות הפרט) לא היה חד משמעי, והוא הציג טיעונים לכאן ולכאן.
 
גם הפילוסוף [[וולטר]], בעוד שהתנגד לעריצות, לא הביע דעה נחרצת בעד דמוקרטיה. עם זאת, וולטר ידוע גם כאחד מאבירי רעיון [[חופש הביטוי]], באומרו "אינני מקבל את דבריך, אך אני מוכן להקריב את חיי כדי שתוכל לאמרם".{{הערה|[http://www.classroomtools.com/voltaire.htm בירור בשאלה מי אמר את המשפט], אתר Classroomtools {{אנגלית}}}}.
 
הפילוסוף [[ז'אן-ז'אק רוסו]] נחשב לאחד ההוגים המשפיעים ביותר על המחשבה המדינית מעידן הנאורות. ספרו [[האמנה החברתית (ספר)|האמנה החברתית]] הוא אחד מהטקסטים המשפיעים ביותר על המחשבה המדינית הגותו של רוסו כללה תמיכה נלהבת בעיקרון [[שלטון הרוב]], אף אם הוא מתנגש עם רצונותיו או זכויותיו של הפרט. רוסו גם הדגיש את חשיבות מעורבותו הישירה של העם ([[דמוקרטיה ישירה]]) על חשבון ה[[דמוקרטיה ייצוגית|דמוקרטיה הייצוגית]]. לצד כל זאת, רוסו גם טען שהחיים בחברה משחיתים את האדם, ושהאדם במצבו ה[[טבע]]י הוא טוב ([[פרא אציל]]) על כן, הגותו השפיעה גם על הוגים [[אנארכיזם|אנארכיסטים]] בהמשך.
[[אדם סמית]], שנחשב לאבי ה[[כלכלה פוליטית|כלכלה הפוליטית]] ולעתים אף לאבי ה[[כלכלה]] המודרנית, תרם רבות גם הוא למחשבה המדינית. סמית' היה מהראשונים לערב את הכלכלה עם הפילוסופיה, ולעסוק ב[[אתיקה]] של הכלכלה. סמית' התנגד ל[[מרקנטליזם]]- המדיניות הכלכלית הנהוגה עד אז, וטען שהתערבות הממשלה בכלכלה אינה מוסרית ואינה מועילה. הוא טען שכאשר כל אחד פועל למען האינטרסים שלו, נוצרת "[[היד הנעלמה|יד נעלמה]]" המכוונת את הכלכלה לטובת הכלל. גישתו של סמית' עמדה בבסיס הגישה ה[[קפיטליזם|קפיטליסטית]] במאות שלאחר מכן.
 
[[ג'רמי בנתם]], אבי ה[[תועלתנות]], היה גם דמות חשובה במחשבה המדינית. הגותו הייתה ליברלית באופן יוצא דופן, והוא הביע תמיכה נלהבת בזכויות האדם. כמו כן, בנת'ם תרם רבות לרפורמציות במערכת ה[[משפט (דין)|משפט]] ב[[אנגליה]], והיה גם מאבות ה[[פילוסופיה של המשפט]].
 
===במאה ה-19===
לאחר מלחמת העולם הראשונה רעיון ה[[ממשלה עולמית|ממשלה העולמית]] זכה לתמיכה רבה, והוקם ארגון [[חבר הלאומים]]. במשך השנים שלאחר מכן הרעיון ידע עליות וירידות. כיום הוא מגולם בקיומו של [[האומות המאוחדות|האו"ם,]] [[המשפט הבינלאומי]] ו[[בית הדין הבינלאומי לצדק]].
 
תורות [[טוטאליטריזם|טוטאליטריות]] רבות גם הן זכו לעדנה לאחר מלחמת העולם הראשונה. בפרט יש לציין את [[הפאשיזם]] [[והנאצים]]. במדינות רבות, כמו [[גרמניה]], [[איטליה]] [[פולין]] [[ספרד|וספרד]] עלו [[דיקטטורה|דיקטטורים]] ששלטו במדינות למשך שנים רבות.
 
בתקופה שלאחר מלחמת העולם הראשונה, המחשבה המדינית הפכה לתחום פחות עיקרי בתוך [[מדע המדינה]]. זאת בגלל התפתחות התחום לכיוונים אחרים, כמו [[ביהייביוריזם]] ומחקר סטטיסטי. יחד עם זאת, הצלחתן של [[מהפכה|המהפכות]] [[המהפכה הקובנית|בקובה]] ו[[מאו דזה-דונג#מלחמה ומהפכה|בסין]] הובילה לגל חדש של תורות קומוניסטיות-מהפכניות. פילוסופים חשובים כמו [[סארטר]], [[פוקו]] ו[[אלתוסר]] הגו תורות מרקסיסטיות חדשות, ועסקו במחשבה מדינית. במחצית השנייה של המאה ה-20 הוקם ה[[נאו-מרקסיזם]]- זרם שצמח מתוך המרקסיזם. עיקר הרעיון הנאו מרקסיסטי הוא קבלת הניתוח החברתי המרקסיסטי תוך ויתור חלקי על רעיון הדטרמיניזם הכלכלי.
*'''[[פוליטיקה]]''' – החל מה[[מצרים]] וה[[היסטוריה של עם ישראל|עבריים הקדמונים]] ועד ימינו ניסו הוגים להסביר ולהבין את התפתחות הפוליטיקה. כיום אנו רואים בפוליטיקה כפעילות שלטונית תוך או חוץ מדינית, שמטרתה לכוון את המדינה למימוש מטרותיה. אולם, בזמנים קדומים נתפסה פעילות זו כרצון האל או כצורך [[מיתולוגיה|מיתולוגי]]. ה[[יוון העתיקה|יוונים]] החלו לנקוט גישות שיטתיות ועם הזמן הציעו הוגים שונים גישות שונות לבחינת שאלות מדיניות ופוליטיות.
 
*תפיסת ה'''[[חירות האדם|חירות]]''' – במחשבה המדינית יש לפחות שלושה מובנים לעניין החופש: הראשון הוא 'חופש הרצון' שמשמעותו כי על בני האדם להיות משוחררים מכבלים המונעים מהם לממש את רצונותיהם; השני הוא 'חופש כמימוש עצמי', שטוען כי יש להסיר מכשולים חיצוניים כגון: [[חוק|חוקים]]ים, צווים, [[מנהג|מנהגים]]ים והגבלות, המונעים מהאדם לפעול כרצונו; והשלישי הוא 'חופש כשכלול עצמי', לפיו החופש הוא מצב בו המרכיבים הנחותים בנפש האדם (כגון: רגשות עיוורים ושרירות לב) כפופים לרמות הגבוהות שבה, ורק חוקים ואילוצים חברתיים יוכלו לעזור לפרט להדחיק את המרכיבים הנחותים למען הרחבת חירותו. הקשר בין העיסוק במחשבה המדינית לתפיסת החירות קשור בכך שכל אחת מתפיסות החירות הייתה קשורה בהשקפה מסוימת על [[טבע האדם]], ואלה בתורן השפיעו על המתרחש בתחום הפוליטי.
 
*תפיסת '''המדינה כשותפות''' – הוגי המחשבה המדינית ניסו לברר את מהות היחסים בין ה[[אדם]] לקבוצה שבה הוא חי: מה יעדיה של השותפות? מה השפעתה על השותפים? כיצד נוצרת השותפות המדינית? בתוך כל עלו נושאים כיושר, צדק, הסכמה, [[סמכות]] וצידוקים להתקוממות ו[[מרי אזרחי]] בשעת הצורך. ב[[ימי הביניים]] הצידוק לשותפות המדינית היה "כי כך נהוג", אולם צמיחת תורות ה[[אמנה חברתית|אמנה החברתית]] הביאה את ההוגים לתפיסת עולם שונה לגבי החובה המדינית של הפרט. רעיון ה[[אזרחות]] במדינה העלה את חשיבות [[זכות|זכויותיהם]] וחובותיהם של האזרחים לשותפות, וגישות שונות העלו תפיסות שונות לגבי מעמד ה[[אזרח]].