פרנק ויילד – הבדלי גרסאות

לאחר שאוניית [[המשלחת הטראנס-אנטארקטית האימפריאלית]], [[אנדיורנס (אונייה, 1912)|אנדיורנס]], נלכדה בקרח דחוס ב[[ים ודל]] ולבסוף נמחצה ושקעה, נאלצו אנשיה לחנות תחילה על מצוף קרח מתבקע והולך, ואחר לעשות את דרכם על פני הקרח הבוגדני עד שהופיע לבסוף נתיב מים פתוחים, שאיפשר להם להפליג במסע קשה ומסוכן בשלוש סירות הצלה קטנות אל אחד משני יעדים אפשריים. לבסוף הצליחו להגיע, כל שלוש הסירות ואנשיהן, חולים, פגועים ומותשים, אל [[אי הפיל]] הנידח והשומם, שם הקימו בסיס זמני עד שתגיע הצלה. כסגנו של שקלטון במשלחת, נשאר ויילד כממונה על 21 אנשים על אי הפיל כששקלטון ועוד חמישה מאנשיו הפליגו בסירת ההצלה [[ג'יימס קיירד (סירה|ג'יימס קיירד]], הגדולה בשלוש, להזעיק עזרת מחלצים במסע הרואי אל [[ג'ורג'יה הדרומית]].{{הערה|1=אלפרד לנסינג, "אנדיורנס", ידיעות אחרונות 2013, תרגום מרינה גרוסלרנר, עמ' 196}} מ-24 באפריל עד 30 באוגוסט 1916 המתינו ויילד ואנשיו על אי הפיל, מקיימים את נפשם בקושי רב על תזונה של [[כלב ים|כלבי ים]], [[פינגווין|פינגווינים]] ו[[אצה|אצות]]. לבסוף הגיע שקלטון לחלץ אותם על סיפון הספינה ה[[צ'ילה|צ'ילי]]אנית "ילכו".{{הערה|1=אנדיורנס, עמ' 282-281}} "פוינט ויילד" על אי הפיל נקראת על שם פרנק ויילד, ובה יד זיכרון להנצחת הקפטיין הצ'יליאני [[לואיס פארדו]], שהציל את ויילד ואנשיו.