לאו התשיעי – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ תקלדה
מ פרש (מקצוע)
שורה 11:
ב-[[29 באפריל]] [[1050]] שב לרומא, בה כינס סינוד פסחא נוסף, שנסוב סביב דיונים [[תאולוגיה|תאולוגיים]]. לאחר מכן נסע שוב לגרמניה ושב לרומא כעבור שנה לסינוד הפסחא של [[1051]]. ב-[[1052]] שב וחבר לקיסר ב[[פרסבורג]] וניסה, נסיון כושל, לשאת ולתת עם [[הונגריה]] במטרה להכפיפה לשלטון הקיסרות הרומית.
 
ב-[[1052]] התבקש האפיפיור לטפל בפלישת ה[[נורמנים]] ל[[קלבריה]] ו[[פוליה]] שבדרום איטליה. אף [[קונסטנטינוס התשיעי, קיסר האימפריה הביזנטית]], שחשש מפני פלישה נורמנית ל[[ביזנטיון]], פנה אל האפיפיור ברומא בבקשת סיוע. הנורמנים היו נוצרים ולפיכך הייתה לאפיפיור סמכות לכפות עליהם את דברו כמנהיגם הדתי העליון. אולם הנורמנים לעגו לאפיפיור, עקב כך יצא לאחר סינוד הפסחא של [[1053]] בראש צבא חיילים איטלקים מ[[לאטיום]] ומהערים [[בנוונטו]], [[אמאלפי]] וגאטצה (Gaeta) ו-700 [[שכיר חרב|שכירי חרב]] [[שוואביה|שוואבים]] שסיפק לו הקיסר היינריך, על מנת להכניע את הנורמנים בראשותו של [[רובר גיסקאר]]. הכוחות התנגשו ב-[[18 ביוני]] ליד סיביטאטה, שמצפון ל[[פוג'יה]], לפני שכוחות של האפיפיור יכל לחבור לצבא הביזנטי. למרות הנחיתות המספרית של הנורמנים, הצליח צבא ה[[פרש (מקצוע)|פרש]]ים האחיד שלהם לגבור על הכוח הבלתי-הומוגני שגיבש האפיפיור.
 
הנורמנים לקחו את האפיפיור בשבי, אותו העביר בנוחות יחסית בארמון ב[[בנוונטו]] עד אפריל [[1054]]. לאחר שחרורו יצא לרומא שם נפטר ב-[[19 באפריל]].