ג'יימס רותמן – הבדלי גרסאות

רותמן נולד ב[[מסצ'וסטס]] שב[[ארצות הברית]]. ב-1971 קיבל רותמן תואר ראשון לפיזיקה מאוניברסיטת ייל וב-1976 — [[דוקטורט]] ב[[כימיה ביולוגית]] מ[[הרווארד]]. מאוחר יותר עשה את ה[[בתר-דוקטורט]] שלו ב[[המכון הטכנולוגי של מסצ'וסטס]] בנושא [[גליקוזילציה]] של [[חלבון ממברנה|חלבונים ממברנליים]]. ב-1978 החל את הקריירהבמחקר שלועל בועיות במחלקה ל[[ביוכימיה]] של [[אוניברסיטת סטנפורד]]. ב[[שנות ה-80]] ו[[שנות ה-90|ה-90]] הוא חקר על תעבורה של בועיות ב[[תא]]ים של [[יונק]]ים. בין השנים [[1988]]–[[1991]] עבר ל[[אוניברסיטת פרינסטון]]. מאוחר יותר עבר ל[[ניו יורק]] והקים את המחלקות לביולוגיה תאית ול[[ביופיזיקה]] במרכז לחקר הסרטן על שם סלואן-קטרינג (Memorial Sloan–Kettering Cancer Center), שם שימש גם כסגן נשיא. ב-[[2003]] הפך לפרופסור לפיזיולוגיה ב[[אוניברסיטת קולומביה]] ועמד בראש המרכז לביולוגיה-כימית. ב-[[2008]] הוא עבר לאוניברסיטת ייל.

מחקרו של רותמן עוסק בדרך בה [[בועית|בועיות]] מגיעות למיקום הנכון ב[[ממברנת התא]] ואיפה ומתי תוכנן משוחרר. הוא חקר את המנגנונים באמצעותם הבועיות מתאחות עם אזור המטרה בממברנה. הוא מצא את החלבונים שעוזרים לבועיות להינעץ בממברנה, ולאחר מכן להתאחות איתה. כמות החלבונים שקשורים לאותן בועיות ומבצעים בפועל את תהליך הנעיצה הוא רב, וכך מתאפשרת הספציפיות של הנעיצה בממברנה. נושא תנועת הבועיות יש לו תפקידים פזיולוגיים רבים, ובהם [[חלוקת תא]], [[תקשורת בין-תאית]] ובפרט בין [[תא עצב|תאי עצב]], הוצאה של [[הורמון|הורמונים]] ועוד. יש קשר בין פגמים בתהליכים אלה לבין מחלות שונות ובהן [[סוכרת]] ומחלות זיהומיות שונות. רותמן גם פיענח מעבר של חומרים בין מדורים שונים בתא באמצעות הבועיות, תהליך שאף לו יש חשיבות רבה לצורך הבנת המנגנון שבו משתחררים חומרים, ובהם [[נוירוטרנסמיטר]]ים, [[חלבון|חלבונים]] והורמונים מהתא ובהכנסה של חומרים לתא.