ברווז הפרא – הבדלי גרסאות

* מולוויק – [[תיאולוגתאולוג]] לשעבר.

ארבעת המערכות הנותרות מתרחשות בביתו של ייאלמר אקדל. בתחילה נדמה שאקדל חי חיים נעימים ונוחים. אביו של ייאלמר מתפרנס בעבודת העתקת מסמכים בשביל וורלה. ייאלמר מנהל סטודיו מצליח לצילום [[פורטרט]]ים. גינה מסייעת לו לנהל את העסק ובנוסף לכך היא מנהלת את משק הבית. שניהם אוהבים מאוד את בתם הדוויג. מייד בתום המסיבה גרגור נוסע לביתם, שם הוא מתוודע למשפחה. ייאלמר מתוודה על כך שהדוויג היא מקור שמחתו ומקור צערו הגדולים ביותר, מכיוון שראייתה מידרדת בהדרגה והיא עומדת לאבד את מאור עיניה. המשפחה נלהבת להציג בפניו את עליית הגג, שם הם מגדלים בעלי חיים שונים כמו שפנים ויונים. היקר מביניהם הוא ברווז הפרא אותו הם הצילו. הברווז נפצע בידי לא אחר מאשר וורלה האב, שראייתי מידרדרת אף היא. הוא ירה בכנפו של הברווז, שצלל לאגם ונצמד לקרקעית. כלבו של וורלה משה אותו מהמים, וחרף פצעיו מהיריה ומשיניו של הכלב, אקדל הזקן טיפל בברווז עד שהחלים.

גרגור שמאס בדרכו הנלוזה של אביו, מחליט להיפרד ממנו לצמיתות והוא שוכר חדר בבית משפחת אקדל. ביום המחרת, הוא נוכח לדעת ששקרים נוספים מרחפים מעל לראש משפחת אקדל, פרט לרומן של גינה עם אביו. ייאלמר מספר לו שהוא אינו שולח את בתו הדוויג לבית הספר בשל ראייתה, אולם הוא אינו מלמד אותה בעצמו ומותיר את הנערה להימלט לתוך עולם דימיונידמיוני באמצעות תמונות שהיא רואה בספרים. במהלך שיחתם גרגור שומע יריהירייה בעליית הגג, והמשפחה מסבירה שאקדל הזקן מבדר עצמו בכך שהוא יורה בשפנים ובציפורים בעליית הגג, ולפעמים ייאלמר מצטרף אליו לציד. הפעילות מאפשרת לאקדל לשמר בליבו את התשוקה לציד מימים עברו. ייאלמר מספר גם על "המצאתו הגדולה", עליה אין הוא מרחיב את הדיבור. היא קשורה לצילום, והוא בטוח שהיא תאפשר לו לשלם את חובותיו לוורלה ולבסוף להפוך אותו ואת משפחתו לעצמאית לחלוטין. על מנת לעבוד על המצאתו, הוא נוהג להשתרע על הספה ולהרהר בה.

בעיצומו של הויכוחהוויכוח, גרגור חוזר, מופתע מכך שהזוג אינו מאושר מכך שהשקר אינו מרחף עוד מעל ראשם. גברת סרבי מגיעה לביקור ובידה מכתב עבור הדוויג ובפיה החדשות שהיא עומדת להתחתן עם וורלא האב. במכתב כתוב שוורלא ישלם לאקדל הזקן שכר של 100 קרונות לחודש עד למותו. לאחר מותו, הגימלה תעבור להדוויג לשארית חייה. החדשות מריעות את מצב רוחו של יילמאר, והוא מגיע למסקנה שייתכן שהדוויג היא בתו של וורלא. הוא אינו מסוגל לראות את פניה של הדוויג ויוצא מהבית לשתות לשוכרה ביחד עם רלינג ומולוויק. גרגור מנסה להרגיע את הדוויג ומציע לה להקריב את ברווז הפרא בשביל לשמח את אביה. הדוויג נואשת לזכות מחדש באהבתו של אביה ונאותה לבקש מסבה לירות בברווז האהוב עליה בבוקר המחרת.

ביום המחרת, רלינג מגיע ומספר למשפחה שיילמאר נשאר ללון בחדרו. הוא נחרד ממה שגרגור חולל, ומגלה שלפני זמן רב הוא שתל במוחו של יילמאר את רעיון ההמצאה כ"שקר חיים", כדי לטעת בו תקווה שתמנע ממנו מלשקוע לתוך ייאוש. הם מתווכחים בעוד יילמאר מגיע לאסוף את חפציו כדי לעזוב את הדירה. הוא המום ממספר החפצים שעליו לארוז. הדוויג שמחה לראותו, אולם יילמאר אינו מתייחס אליה. הרוסה, הדוויג נזכרת בברווז הפרא והולכת לעליית הגג ובידה האקדח. לאחר שנשמעת יריהירייה, המשפחה מניחה שאקדל הזקן צד בעליית הגג, וגרגור מניח שהוא ירה בברווז עבור הדוויג. הוא מספר על הקורבן ליילמאר, שהדבר נוגע לליבו. כשאקדל הזקן יוצא מחדרו, המשפחה נוכחת לדעת שלא ייתכן שהוא ירה בעליית הגג. הם נחפזים לעליית הגג ורואים את הדוויג שוכבת על הרצפה. אף אחד לא מוצא פצע, ורלינג בודק אותה. הוא מגלה שהכדור חדר לחזה, פגע בלב והיא מתה במקום משטף דם פנימי. יילמאר מתחנן בפניה שהיא תתעורר בחיים כדי שהיא תוכל לראות עד כמה הוא אוהב אותה. המחזה מסתיים כשרלינג וגרגור מתווכחים שוב. גרגור מחזיק בדעה שהדוויג לא מתה לשווא, מכיוון שהכאב עורר את כל האצילי שבו. רלינג מלגלג על הרעיון ועונה לו.

* הנריק איבסן, '''ברווז הפרא''' ; תרגום ראשון מנורווגיתמנורבגית: גד קינר; רמת-אביב, תל- אביב : האוניברסיטה הפתוחה, תשס"ג 2003.

1. '''אווז הפרא, [[תיאטרון הבימה]], [[הצגת בכורה]]: 5 בדצמבר 1954, מספר הצגות: 21'''

2. '''ברווז הפרא, [[תיאטרון באר שבע]], [[הצגת בכורה]]: 1987, מספר הצגות: 42'''