סקרז'יסקו-קמיינה – הבדלי גרסאות

בקיץ 1940 הוקם בסקרז'יסקו-קמיינה מחנה עבודה גדול של הקונצרן הגרמני "האסאג" (Hasag), המחנה נועד לנצל עובדי כפיה ליצור נשק לטובת גרמניה ושולבו בו בתי החרושת לנשק ולתחמושת שכבר היו במקום מאז [[מלחמת העולם הראשונה]].

התנאים במחנה היו קשים מנשוא. לפי מקורות גרמניים נספו במחנה בתקופה שבין 1 באוקטוברב[[אוקטובר]] [[1942]] ל-31 בינוארב[[ינואר]] [[1943]] 3,241 יהודים, בממוצע 26 ביום. ב-30 ביוניב[[יוני]] [[1943]] היו בו 6,408 אסירים. המספר הכולל של היהודים שהובאו למחנה לעבודה נאמד ב-30,000-25,000 ומספר הנספים עד לחיסול המחנה באוגוסט [[1944]] נאמד ב-23,000-18,000 נפש. רוב האסירים היו מפוליןמ[[פולין]], מיעוטם מאוסטריהמ[[אוסטריה]], מצמ[[צ'כיה]], מגרמניהמ[[גרמניה]], מהולנדמ[[הולנד]] ומצרפתומ[[צרפת]].

המחנה הוקם באוגוסט 1942 בשלושה מקומות נפרדים: מחנה מפעל Werk A) A) היה הגדול מכולם. מחנה מפעל Werk B) B) היה כפוף מבחינה מינהלית ובטחונית למפעל A. והאסירים משני המחנות, A ו-B, עבדו בעיקר בייצור תחמושת לחיל היבשה. מחנה Werk C) C) היה מסונף למכון למילוי (Füllanstalt). זה היה המחנהוהיה הקשה והמפורסם ביותר, בגלל העבודה בייצור מוקשים תת-מימיים שלמילויים השתמשו בפיקרין, חומר מילוי להכנת המוקשים שחשיפה אליו מצהיבה את העור ומאכלת תאי גוף ואיברים פנימיים בתהליך תסיסה מואץ. רוב העובדים הצהיבו מהפיקרין, הורעלו ובתוך שלושה חודשים מתו.

תנאי התברואה היו בלתי נסבלים ועד תחילת [[1944]] לא היתה במחנות שום עזרה רפואית. האסירים עבדו בבגדיהם, וכשהתפוררו הבגדים, בייחוד במפעל C, התעטפו בשקי נייר. בשלושת המחנות היו מגיפות של [[דיזנטריה]], [[טיפוס בהרותהבהרות]] ומחלת תשישות, שכונתה בפי האסירים 'האסאגובקה' (Hasagowska), על-שם החברה.

באביב [[1944]], נוכח מחסור חמור בידיים עובדות, שופרו במקצת תנאי החיים במחנה, בעיקר בהקצבת מזון, תרופות ובגדים.

בסוף יולי 1944 נערכו בכול שלושת המחנות סלקציות וקרוב ל-600 נפש הוצאו להורג במקום. האסירים הנותרים – יותר מ-6,000 נפש – הועברו לצ'נסטוכובה, לבוכנולד, ללייפציג (Leipzig) ולמחנות אחרים בגרמניה.