מרד עוראבי – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
שורה 29:
מצרים של שנות ה-70 של [[המאה ה-19]] הייתה תחת [[כיבוש]], מושחתת ובמצב של חורבן כלכלי. חובות עצומים שנגרמו לה על ידי [[איסמאעיל פאשה]], שליט מצרים, לא שולמו; בעלי החוב, הבנקים האירופאיים, שלחו באי כח משלהם, ובעצם כלכלת מצרים נשלטה על ידי [[צרפת]] ו[[בריטניה]]. כשניסה איסמאעיל פאשה להמריד את תושבי מצרים נגד ההתערבות הזרה בכלכלתם, הדיחו אותו הבריטים ומינו תחתיו את בנו, [[תופיק המצרי|תופיק פאשא]], הגמיש יותר.
 
המעמדות הגבוהותהגבוהים של מנהל המדינה, הצבא ועולם העסקים המצרי היו נתונים להשפעתה של אירופה, ולמעשה היו נתונים לשליטתם, משום שהם השקיעו כסף רב יותר מהמצרים עצמם. בנוסף, בתוך מצרים הוקמה מערכת משפט נפרדת לאירופאים.; הדבר הכעיס את המצרים הצעירים וחדורי המוטיבציה במנהל האזרחי והצבאי, שהרגישו ששליטתם של האירופאים בעמדות הגבוהות במדינה מונעת את קידומם האישי. גם האיכרים המצרים, הפלאחים, שמסים כבדים הושתו עליהם, התלוננו על כך שהכסף מגיע לאירופאים שחיו בעושר יחסי.
 
גורם נוסף ולא פחות חשוב להתגברות המרמור במצרים היה שליטתם של ה[[צ'רקסים]] הטורקים והאלבנים על שאר העמדות הגבוהות בממשל ובצבא. גדודי צבא אלבניים שבאו ביחד עם [[מוחמד עלי (שליט מצרים)|מוחמד עלי]] ועזרו לו בתפיסת השלטון במדינה, היו עדיפים בעיני הח'דיו של מצרים.