הבדלים בין גרסאות בדף "ז'אן דה לה פונטן"

אין שינוי בגודל ,  לפני 6 שנים
==ביוגרפיה==
 
ז'אן דה לה פונטן הצרפתי נולד בשנת [[16211596]] בעיר שאטו-תיירי (כיום בחבל [[פיקרדי]] שבצפון צרפת) לאב שהיה ממונה על המים והיערות מטעם מלך צרפת. הוריו רצו לתת לו חינוך דתי כדי שיהיה [[כומר]], אך הוא לא היה מעוניין בזאת. הוא למד [[משפטים]] וניסה את כוחו כ[[פרקליט]], אך נתפס יותר ל[[שירה]]. בשנת [[1647]] אביו השיא אותו לנערה כפרית עשירה שאהבה לקרוא רומנים שבהם לא היה לו כל עניין. בשנת [[1652]] הוא ירש את משרתו של אביו ורכש לעצמו ידע ממקור ראשון על הטבע. הוא בילה את זמנו ביערות, דבר שצייד אותו ברגשות ציוריים שהזינו וריעננו את יצירתו במשך כל ימי חייו הנותרים.
 
בשנת [[1658]] עזב לה פונטן את אשתו ואת בנו ונסע ל[[פריז]]. מצויד בהמלצה של דודו הוא פגש את שר הכספים [[ניקולה פוקה]] והשביע את רצונו. פוקה נתן לו קצבה שנתית בתנאי שימשיך לכתוב שירים. בשנת [[1661]], כאשר פוקה נאסר בפקודת המלך [[לואי ה-14]] והואשם במעילה בכספי הציבור, לה פונטן נשאר נאמן לפוקה ושלח למלך עתירה שבה ביקש מן המלך לחון אותו. פוקה נידון למאסר עולם ולה פונטן איבד את קצבתו ולא ניתנה לו גישה לחצר המלכות. הוא הפך לבן חסותה של [[אן, דוכסית מונפנסייה]], שהייתה בת דודו של המלך לואי ה-14 והתגוררה ב[[ארמון לוקסמבורג]] בפריז. לה פונטן התגורר בבית העירייה של פריז ושם כתב את ספר ה"[[מעשיות]]" הראשון שלו ([[1665]]).
לה פונטן היה חבר בקבוצת הארבעה שכללה גם את המחזאים [[מולייר]] ו[[ז'אן רסין|רסין]], ואת המשורר והמבקר הספרותי [[ניקולה בואלו]]. עצותיו של בואלו תרמו להחלטתו של לה פונטן לכתוב את [[משל]]יו. אן, דוכסית מונפסייה הזמינה את לה פונטן להתגורר אצלה בארמון לוקסמבורג בפריז, ושם כתב את ששת הספרים הראשונים של "המשלים" ([[1668]]). שמעו הגיע לכל רחבי צרפת ורבים קראו את משליו.
 
בשנת [[1673]], לה פונטן הפך לבן חסותה של מאדאם דה לה סבלייה, שניהלה חוג ספרותי בביתה בפריז. בחוג זה השתתפו, בין היתר, [[מאדאם דה לה פייט]] ו[[מאדאם דה סבינייה]]. מאדאם דה לה סבלייה הזמינה את לפונטן להתגורר בביתה. הוא נשאר שם עשרים שנה עד מותה בשנת [[1693]], ושם כתב את ששת הספרים האחרונים של "המשלים". המלך לואי ה-14 התנגד למינויו של לה פונטן לחבר [[האקדמיה הצרפתית]] בגלל ספרו "מעשיות" שהכיל סיפורים שנחשבו לא מוסריים לפי קנה המידה של האמונה [[קתוליות|הקתולית]]. לאחר שהמלך הסיר את התנגדותו, לה פונטן נבחר לאקדמיה הצרפתית בשנת [[1683]]. בשנת [[16921675]] לה פונטן חזר בתשובה וקיבל את מרותה של [[הכנסייה הקתולית]]. לה פונטן נפטר בפריז בשנת [[1695]]
ונקבר בבית העלמין [[פר לשז]].
ונחתב על סיפורו החדש הננס וננמרים
משתמש אלמוני