ניקוד טברני – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
שורה 23:
מקורות אלו מאפשרים לנו כיום, אף על פי שחלפו למעלה מאלף שנים, לשחזר את ערכם הפונטי של סימני הניקוד הטברניים.
==
מערכת התנועות של העברית הטברנית כללה שבע תנועות רגילות ושבע תנועות קצרות. מקובל לכנות את התנועות הרגילות במונח '''תנועות מלאות''' ואת התנועות הקצרות במונח '''תנועות חטופות'''.
===תנועות מלאות===
כל אחת משבע התנועות המלאות סומנה בסימן ייחודי לה – למעט התנועה [u], אשר סומנה על ידי [[שורוק]] או על ידי [[קובוץ]] בהתאם לקיומה/אי-קיומה של האות ו"ו. בטבלה שלהלן מפורטות התנועות המלאות וסימני הניקוד המסמנים אותן:
שורה 36:
|-
| [[קמץ]]
|
| [ɔ]
| align=right | בכתבי יד צורתו של הקמץ היא קו ומתחתיו נקודה. השם "קמץ" מעיד על כך שבעת הגיית התנועה השפתיים נקמצות (=נסגרות, מתעגלות).{{ש}}ייתכן שהתנועה שסומנה על ידי הקמץ היא לא {{יפא|[ɔ]}} אלא {{יפא|[ɑ]}} (מדובר בתנועות קרובות)
|-
| [[פתח (ניקוד)|פתח]]
|
| [a]~[ä]
| align=right | השם "פתח" מעיד על כך שבעת הגיית התנועה השפתיים נפתחות
|-
| [[סגול (ניקוד)|סגול]]
|
| [ɛ]
| align=right | כפי הנראה, משמעות השם "סגול" היא אשכול ענבים, והסימן נקרא כך על שם צורתו
|-
| [[צירי]]
|
| [e]
| align=right | בניקוד הטברני אין הבדל בין הגיית צירי שיש אחריו יו"ד ("צירי מלא") לבין הגיית צירי שאין לאחריו יו"ד ("צירי חסר")
|-
| [[חיריק]]
|
| [i]
| align=right | בניקוד הטברני אין הבדל בין הגיית חיריק ואחריו יו"ד ("חיריק מלא") לבין הגיית חיריק שאין לאחריו יו"ד ("חיריק חסר")
|-
| [[קובוץ]]/[[שורוק]]
|
| [u]
| align=right | ההבחנה בין הסימנים היא גראפית: אם נמצאה ו"ו בטקסט היו מסמנים שורוק, ובהעדר ו"ו - קובוץ. אין הבדל פונטי בין שני הסימנים
|-
| [[חולם]]
| ֹ ~ וֹ
| [o]
| align=right | בניקוד הטברני אין הבדל
|}
חשוב להדגיש ששבע תנועות אלו היו בעלות אותו אורך. כמו כן, במסורת זו לא התקיימה הבחנה פונטית בין קמץ גדול וקטן, חיריק חסר ומלא, חולם חסר ומלא, קובוץ ושורוק; זוגות אלו נהגו באופן זהה לחלוטין, וההבחנה ביניהן היא מעשה ידי מדקדקים מאוחרים (ראה: [[ניקוד העברית בת ימינו]]).
===תנועות חטופות===
[[תמונה:Aleppo-1Sam-17-11.jpg|שמאל|ממוזער|150px|חטף חיריק תחת האות קו"ף במילה "לקחי־נא". [[כתר ארם צובא]], מלכים א, יז, יא]]
לצד שבע התנועות המלאות התקיימו שבע תנועות קצרות יותר, כך שלכל תנועה מלאה הייתה תנועה מקבילה בעלת אורך קצר יותר. תנועות אלו נקראות '''תנועות חטופות'''.
להבדיל מהתנועות המלאות, לא הומצאו סימנים
לצורך סימון התנועות החטופות משמש בדרך כלל סימן השווא. לצידו משמשים עוד סימנים, הנקראים "חטפים". סימני החטפים משמשים בעיקר תחת אותיות גרוניות, אולם יש מקרים לא מועטים שחטף מופיע גם תחת אות לא גרונית, לדוגמה: הַגֳּרָנוֹת (יואל ב, כד), אֶשְׁפֲּטֶךָ (יחזקאל לה, יא).
שורה 84:
להלן התנועות וסימניהן:
{| class="wikitable" style=text-align:center
! שם הסימן
! סימן גראפי
! תעתיק [[אלפבית פונטי בינלאומי|IPA]]
! הערות
|-
| שווא/חטף-קמץ
| {{יפא|[ɔ̆]}} || ◌ְ או ◌ֳ || שווא או חטף-קמץ || בדומה לקמץ, ייתכן שהתנועה לא הייתה {{יפא|[ɔ̆]}} אלא הייתה {{יפא|[ɑ̆]}}.▼
| ְ ~ ֳ
| {{יפא|[ɔ̆]}}
▲|
|-
| ְ או ֲ
| {{יפא|[ă]}}
|
|-
| ְ
| {{יפא|[ĕ]}}
|
|-
| ְ ~ ֱ
| {{יפא|[ɛ̆]}}
|
|-
| rowspan=3 | שווא
| {{יפא|[ĭ]}} || ◌ְ || שווא || ישנו גם סימן חטף-חיריק [ְִ] אולם הוא נדיר ביותר.▼
| rowspan=3 | ְ
| {{יפא|[ĭ]}}
|-
| {{יפא|[
|
|-
| {{יפא|[
|
|}
===
[[תמונה:Trei-tamei.jpg|שמאל|ממוזער|150px|דוגמה להשפעת הטעמים על הגיית השווא:
[[תמונה:Shwa-gaja.jpg|שמאל|ממוזער|150px|שווא-געיה תחת האות בי"ת
בשונה מיתר סימני הניקוד, ה[[שווא]] בשיטה הטברנית מייצג מהות פונטית גמישה הן מבחינת אורך התנועה והן מבחינת איכות התנועה. מבחינת האורך, שווא יכול לייצג גם העדר תנועה ("שווא נח"), גם תנועה חטופה ("שווא נע"), ולעתים גם תנועה מלאה. מבחינת האיכות, סימן השווא יכול לייצג כל אחת משבע התנועות הקיימות במסורת ההגייה הטברנית.
בחלק גדול מן המקרים אין דרך לדעת מראש מתי שווא הוא נח ומתי הוא נע, והדבר תלוי בנסיבות המוזיקליות של הפסוק הספציפי. למשל, השווא במילה "אֶקְרָא" הוא '''נח''' בתהלים יח, ד אבל '''נע''' בתהלים יח, ז - אף על פי שמדובר באותה מלה. זיהוי מהותו של השווא במקרים אלו אפשרי הודות ל[[טעמי המקרא]] וסימן ה[[געיה]]. עם זאת, ישנם ארבעה "כללי ברזל" החלים תמיד, והם:
* שווא בראש
* שווא בסוף
* שווא תחת אות דגושה בדגש חזק - נע.
* שני שוואים רצופים - הראשון נח והשני נע.
שורה 115 ⟵ 135:
השווא הנע נהגה בדרך כלל כתנועת [a] חטופה (כמו חטף-פתח). כאשר השווא קודם לעיצור גרוני, הוא מבוטא כתנועה החטופה המקבילה לתנועת העיצור הגרוני, למשל: '''מְאֹד''' נהגה [mŏʔoð]. כאשר השווא קודם ליו"ד עיצורית, השווא נהגה כתנועת i חטופה, למשל: בְּיוֹם נהגה [bĭjom].
מקרה מיוחד הוא
===
'''דגש''' הוא נקודה הנכתבת במרכז האות (ּ). השימושים העיקריים של סימן הדגש בשיטת הניקוד הטברנית הם:
*'''[[דגש קל]]''' (dagesh lene) - משמש להבחנה בין בג"ד כפ"ת [[עיצורים חוככים|חוככות]] ו[[עיצורים
* '''[[דגש חזק]]''' (dagesh forte) - משמש לסימון ההכפלה של עיצור. דגש זה מופיע רק לאחר עיצור המונע בתנועה מלאה, ובדרך כלל אינו מופיע באותיות אהחע"ר. לדוגמה: הַכְּלָבִים, שָׁרֵּךְ (יחזקל טז ד).
* '''[[דחיק|דְּחִיק]]''' או '''אָתֵי מֵרָחִיק''' (dagesh conjunctivum) - צמד מילים, שהראשונה בהן מסתיימת בהברה פתוחה, והשנייה פותחת בהברה מוטעמת, האות הראשונה של
===
* '''[[רפה]]''' (
* '''[[מפיק (לשון)|מפיק]]''' (ּ) - סימן זהה בצורתו לדגש, אם כי בכתבי יד הוא נכתב לעתים גם מתחת לאות, כמו חיריק. הוא נועד לסמן הגייה עיצורית של אחת מאותיות אהו"י, בדרך כלל האות ה"א בסוף מילה. לדוגמה: שֶׁלָּהּ. המפיק מופיע לעתים רחוקות גם באותיות אל"ף ו-וי"ו, לדוגמה: תָּבִיאּוּ (ויקרא כג, יז).
* [[סימן דיאקריטי|נקודה דיאקריטית]] - נקודה מעל הזרוע הימנית או השמאלית של האות שי"ן (שׁ או שׂ). היא מסמנת את ההבחנה בין הגיית השי"ן כ-{{יפא|[ʃ]}} או כ-{{יפא|[s]}} בהתאמה.
| |||