אקרוסטיכון במקרא – הבדלי גרסאות

'''[[אקרוסטיכון]]''' הוא מונח בתחום ה[[שירה]] וה[[פרוזה]], המבטא סידור מכוון בשירה או בפרוזה, של שורות, מלים או בתים, באופן שהאותיותשה[[אות]]יות שבראשן יוצרות רצף אלפביתי[[אלפבית]]י מוכר, שם, ביטוי או משפט{{הערה| מליץ, "אקרוסטיכון במקרא", בית מקרא 36 , ע"מ 250.}}. מקור המילה אקרוסטיכון ביווניתב[[יוונית]], והיא שילוב של המילים Akros – קיצון, ו- Stichos – שורה{{הערה| מילון אבן שושן, ערך "אקרוסטיכון".}}.

ב[[מקרא|במקרא]] נמצאים אקרוסטיכונים במספר מקומות. האקרוסטיכונים הבולטים ביניהם באיםמופיעים ב[[מגילת איכה|במגילת איכה]], ב[[משלי|במשלי]] ובכמה ממזמורי [[תהלים]]. המשותף לרוב האקרוסטיכונים שנמצאו במקרא הוא שהם מבוססים על סדר האלף בית (אף שנמצאו מספר מועט של אקרוסטיכונים המצטרפים למילים קצרות במקרא){{הערה|מליץ, ע"מ 253.{{ש}}

Ceresko, "The ABCs of Wisdom in Psalm XXXIV", VT 35, p. 101.{{ש}}

גרסיאל, "מדרשי שמות אותיות האל"ף-בי"ת ביחידות ספרותיות אקרוסטיכוניות במקרא", בית מקרא 139, ע"מ 333.{{ש}}

ב[[אכדית|באכדית]] נמצאו שבעה אקרוסטיכונים היוצרים שמות או משפטים הנוגעים ליצירה או למחברה. האקרוסטיכון ה[[בבל]]י המוכר ביותר נמצא ביצירה "התיאודיציה הבבלית", המתוארכת ל-[[המאה ה-10 לפנה"ס|1000 לפנה"ס]] בקירוב וכתובה באכדית{{הערה| Soll, “Acrostic”, the Anchor Bible Dictionary.}}. בשיר 27 בתים, היוצרים אקרוסטיכון בו נזכרים שמו ותאריו של מחבר היצירה{{הערה| . יצירה זו יוצרת את המשפט: "אנוכי סגיל כינם אוביב הכוהן המשביע מברך אל ומלך". ראה שפרה וקליין, "בימים הרחוקים ההם", ע"מ 564-565.}}. ההבדל העיקרי בין האקרוסטיכונים הכתובים אכדית לאלו שבמקרא הוא שהם נושאים מסר מילולי בעל משמעות, ואילו מרבית האקרוסטיכונים במקרא בנויים על פי סדר ה[[אלפבית עברי|אלפבית העברי]] ואינם יוצרים מילים או משפטים{{הערה| Brug, “Near Eastern Acrostics and Biblical Acrostics Biblical Acrostics and Their Relationship to Other Ancient Near Eastern Acrostics”, NEH Seminar: The Bible and Near Eastern Literature, Yale 1987, p. 5-6.}}. הבדל נוסף נובע מאופיו של הכתב האכדי. ה[[כתב יתדות|כתב האכדי]] מורכב מסימנים המסמלים הברות שלמות, בעוד שהכתב העברי הוא אלפביתי. קיים קושי בפענוח האקרוסטיכונים באכדית הנובע מכך שאותו הסימן יכול לסמל מספר הברות שונות. כך בחלק מהאקרוסטיכונים האכדיים סימן נקרא כהברה אחת בתוך השיר, וכהברה שונה לחלוטין במסר האקרוסטיכון{{הערה|Brug, p. 5.}}.

באוצר השירה ה[[אוגריתית|האוגריתית]] לא ידועים לנו אקרוסטיכונים של ממש, אולם ישנם טקסטים המכילים רצף של מספר שורות הפותחות כולן במילה או הברה זהה. כמה חוקרים ביקשו לראות בטקסטים אלה "קווזי-אקרוסטיכונים" (מעין אקרוסטיכונים){{הערה| Watson, “Quasi – Acrostics in Uguritic Poetry”, UFT 12, pp. 445-447.}}. ואולם, במקרים אלה לא מתקבל צירוף בעל משמעות כלשהי, ולכן קשה לראות הקבלה כלשהי בין "קווזי אקרוסטיכונים" אלה לאקרוסטיכון המקראי{{הערה| Brug, p. 4.}}.

ב[[מצרית קדומה|במצריתמצרית]] נמצאו מספר שירים שעושים שימוש בתחבולה ספרותית הדומה במידת מה לאקרוסטיכון. אחד מן השירים הללו נקרא "המנון ל[[אמון (אל)|אמון]]" והוא חובר ב[[האלף ה-2 לפנה"ס|אלף השני לפנה"ס]]. במזמור זה, המילה הראשונה בכל בית היא בעלת צליל הדומה למספרו של הבית. אמצעי ספרותי זה מזכיר במידה מסוימת את רעיון האקרוסטיכון האלפביתי שמופיע במקרא, שכן בשני המקרים פתיחת הבית מבטאת את מספרו בשיר{{הערה| Brug, pp. 6-7.}}.

במספר נוסחים אחרים כגון [[תרגום השבעים]], ה[[וולגטה|הוולגטה]] ואחת מגרסאות תהלים שנמצאו ב[[קומראן|בקומראן]], נוסף פסוק במקום הנו"ן החסרה בנוסח המסורה. בקומראן הפסוק שנוסף הוא: "נאמן אלוהים בדבריו וחסיד בכול מעשיו"{{הערה|בעותק אחר שנמצא בקומראן לא מופיע פסוק נוסף. Kimelman, "Psalm 145: Theme, Structure, and Impact", JBL 113 No. 1, p. 50.}}. חוקרים משערים שזהי תוספת מאוחרת ולא חלק מהמזמור המקורי. אחת הסיבות לכך היא שהצלע השנייה בפסוק חוזרת במדויק על המופיע בפסוק י"ז ("...וחסיד בכל מעשיו"), בעוד שבגרסה החסרה אין כלל כפילויות דומות. בנוסף, הביטוי "נאמן אלוהים בדבריו" מזכיר את הברכה שנאמרת לאחר ההפטרה "האל הנאמן בכל דבריו" וזהי הוכחה אפשרית לכך שפסוק זה הוא תוספת מאוחרת{{הערה|Kimelman, p. 50.}}. מבחינה תוכנית השמטת הנו"ן לא פוגמת ברצף המזמור והיו אף שטענו שהחסרת הנו"ן תורמת למבנהו{{הערה|Kimelman, p. 50. בזק, "צורות ותכנים במזמורי תהיל‏ים".}}.

בשני מזמורים אלו מופיע אקרוסטיכון חלקי שתחילתו במזמור ט' וסופו בסוף מזמור י'. ב[[תרגום השבעים|בתרגום השבעים]] מופיעים שני מזמורים אלו כמזמור אחד{{הערה|מאחר שתרגום השבעים כתוב ביוונית, אי אפשר להבחין בו בקיומו של האקרוסטיכון. ישנם חוקרים הסבורים כי איחודם של שני מזמורים אלה בתרגום השבעים מיועד לפצות על אי היכולת להבחין באקרוסטיכון.}}. גם [[רש"י]] התייחס לשני מזמורים אלו כמזמור אחד מאוחד{{הערה|ראו דברי רש"י ב[http://he.wikisource.org/wiki/%D7%9E%D7%92%D7%99%D7%9C%D7%94_%D7%99%D7%96_%D7%91 מסכת מגילה י"ז ע"מ א'.].}}. במזמור ט' מופיעות מרבית האותיות שבחציו הראשון של האלפבית – מ-א' עד כ'. מזמור י' פותח ב-ל' הממשיכה את האקרוסטיכון, ומסתיים באותיות ק' – ת' בפסוקיו האחרונים.

[[רבי יוחנן]] ו[[רבה|ורבארבא]] נדרשו אף הם לסוגיית שינוי סדר האותיות באיכה. הם סברו, על דרך ה[[מדרש|הדרשדרש]], ששינוי סדר ה-פ' וה-ע' נועד על מנת להדגיש ש[[שנים עשר המרגלים|שהמרגליםהמרגלים במדבר]] חטאו בחטא לשון הרע. לשיטתם, המרגלים דיברו בפיהם רעה על הארץ ותיארו דברים שלא ראו בעיניהם, ולכן הוקדמה ה-פ' ל-ע' באיכה: "בשביל מה הקדים פ"א לעי"ן בשביל מרגלים שאמרו בפיהם מה שלא ראו בעיניהם" ([http://he.wikisource.org/wiki/%D7%A1%D7%A0%D7%94%D7%93%D7%A8%D7%99%D7%9F_%D7%A7%D7%93_%D7%91 סנהדרין ק"ד ע"ב]). יש לציין שע"פשעל פי [[פשט]] הדברים, סיפור המרגלים לא מוזכר כלל באיכה. במדרש [[איכה רבה]] חוזרים דברים דומים, אך ללא אזכור המרגלים: "מפני מה הקדים פ"ה לעי"ן? לפי שהן אומרים בפה מה שלא ראו בעין"{{הערה|מדרש איכה רבה, מהדורת ש' בובר, וילנה תרנ"ט, ב טז, עמ' 119.}}.