השתלת כבד – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ ←‏תוצאות: עריכה
מ ←‏תוצאות: עריכה
שורה 30:
 
==תוצאות==
הפרוגנוזה בדרך כלל טובה. רוב מקרי המוות מתרחשים בשלושת החודשים הראשונים שלאחר ההשתלה. במחקרעל פי מחקר שנעשה בפינלנד, התגלה שאחוזאחוז השורדים את השנה הראשונה היההוא 83%, את חמש השנים הראשונות - 76%, ואת העשור הראשון - 66%.
 
'''דחייה''' של השתל קיימת אצל אחוז מסוים מן המושתלים, ומתפתחת במהלך השבועיים הראשונים שלאחר הניתוח. סימנים קליניים לדחייה כוללים חום, כאב בטן ימני עליון וכן ירידה ברמות נפח המרה וצבעה. בדיקות מעבדה המראות עליה ברמות אמינו-טרנספרזות ובילירובין יכולות להיות סימן לדחייה אולם גם לסיבוכים אחרים כגון חסימת דרכי מרה, הפטיטיס ויראלי, טוקסיות של תרופות הפועלות על הכבד וכן הלאה- כדי להבחין בסיבה המקורית יש לערוך הדמיה של הכבד או לקחת ביופסיה. דחייה אקוטית נראית בביופסיה כתסנין מעורב של תאי דלקת ודלקת בתאי אנדותל הקרויה אנדותליאזיס. דחייה כרונית של הכבד הינה נדירה יחסית ומתבטאת בעימדון דרכי מרה, נמק של חלק מרקמת הכבד ותסנין של תאי דלקת מונונוקלאריים, כמו גם התהוות של פיברוזיס. הטיפול בדחייה כרונית הינו מוגבל והפתרון האופטימלי למצב זה הינו השתלה מחדש.