מלאח – הבדלי גרסאות

בשנת [[1438]] הוקם המלאח הראשון בעיר [[פtספס]]. מאוחר יותר הוקמו מלאחים נוספים ב[[מרקש]] ([[1568]]) ו[[מקנס]] ([[1682]]). עד המאה ה-19 המלאח נתפש כמאפיין של [[עיר בירה|עיר הבירה]], אך לא בהכרח של ערים אחרות. הסולטאן מולאי סלימאן ([[1792]]-[[1822]]) שינה זאת והפך את המלאח לתופעה נפוצה ברוב ערי מרוקו. הוא היה אחראי לבנייתם של מלאח במספר ערי נמל חשובות - [[רבאט]], [[מוגדור]], [[סלא]] ו[[תטואן]] (בה המלאח היה ידוע בשם הספרדי judería, הרובע היהודי). בהמשך נבנו מלאח ברובן ככולן של ערי מרוקו, ואף השכונות היהודיות הנפרדות בכפרים קטנים קיבלו את השם "מלאח". ברבות מהערים הגירוש למלאח משאר חלקי העיר היה כרוך בסבל רב ליהודים.

קיימות מספר סברות לגבי מקור השם "מלאח". נטען כי המקום נקרא כך כיוון ששם סחרו בעיקר ב[[מלח בישול|מלח]] שהיה מוכן ונמכר באזור. לפי מקור אחר מדובר בהוראה של השלטונות להמליח את ראשי אלו שהוצאו להורג. על מנת לבזות את היהודים הם הוכרחו לבצע את המלאכה. מקורות אלו מעורפלים ולכן אין יודעים בביטחון מקור השם. סברה אחרת היא שהשם "מלאח" נובע מכך שהרובע היהודי הנפרד הראשון, שהוקם בעיר [[פאספס]], שכן בקרבת ביצות מלח.

בערים שבהן התקיים מלאח נאסר על היהודים לגור מחוץ לו, ולרוב אף נאסר עליהם לצאת ממנו ב[[לילה|לילות]]. רק לעתים רחוקות היהודים קיבלו אישור להרחיב את שטחהמלאחשטח המלאח, ועקב כך מלאחים רבים היו [[צפיפות אוכלוסין|צפופים]] ומחלות ו[[עוני]] שררו באזורים מסוימים. כשמרוקו נכנסה תחת חסות [[צרפת]] ב-[[1912]], היהודים הורשו שוב לגור בשכונות מחוץ למלאח, בעיקר בשכונות האירופאיות, תוך העלמת עין מצד השלטון. הצעירים והאמידים היו הראשונים לנצל את ההזדמנות כדי לעזוב את המלאח. בכמה ערים, ובראשם [[מקנס]] הקהילה היהודית של העיר אף בנתה לעצמה מלאח חדש, מודרני ומרווח יותר, במטרה למנוע את עזיבת המשפחות. בעת [[מלחמת העולם השנייה]] הופיעה מחדש תוכנית לקיבוץ היהודים בתוך אזורי מלאח והיהודים שחיו מחוץ למלאח גורשו אליו חזרה על ידי פקידי [[משטר וישי]]. עם סיום מלחמת העולם השנייה התהליכים של עזיבת המלאח התחדשו ביתר שאת.