שמחה וילקומיץ – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ ←קורות חייו: צריף |
Viceversa.int (שיחה | תרומות) אין תקציר עריכה |
||
שורה 1:
{{אין תמונה|גבר}}
'''שמחה חיים וילקומיץ''' ([[ט' בתשרי]] [[תרל"ב]], [[1871]] – [[ט"ו בניסן]] [[תרע"ח]], [[1918]]) היה מראשוני ה[[מורה|מורים]] ה[[עברית|עבריים]] ב[[רחובות]] וב[[מושבה|מושבות]] ה[[גליל עליון|גליל]].
==קורות חייו==
שמחה חיים וילקומיץ, בן קלמן, נולד בשנת [[1871]] ב[[שטעטל|עיירה]] [[ניסוויז']] (Nieswiez) שב[[פלך מינסק]] ב{{ה|אימפריה הרוסית}} ([[רוסיה הלבנה]]). בתחילה קיבל [[חינוך תורני]] ב"[[תלמוד תורה|חדר]]" וב[[בית מדרש]], ואחר כך נמשך ל[[תנועת ההשכלה היהודית|השכלה]] ולתנועת [[חיבת ציון]]. עבר ל[[וילנה|ווילנה]] ושם השתלם בהוראת [[עברית]] ובהשלמת השכלה.
בשנת [[1896]] [[העלייה הראשונה|עלה ארצה]] עם אשתו ליבה לבית סגל,{{הערה|{{דבר|ח. קלר|לזכר נעדרים: ליבה וילקומיץ-סגל|1941/12/24|00204}} (נקרולוג).}} שגם עסקה בהוראה. הזוג התיישב תחילה בירושלים, ובשנת 1897 עבר למושבה [[רחובות]] בהזמנת [[אליהו זאב לוין אפשטיין]], יו"ר ועד המושבה, והחל ללמד בבית הספר המקומי.
וילקומיץ מצא במקום [[צריף]] רעוע ללא רצפה, עם סדקים בגג דרכם חודר גשם. שלושה מלמדים לימדו ארבעים ילד וילדה בשיטות מיושנות וב[[הגייה אשכנזית]]. הוא הכניס מיד את הנהגת ה[[הגייה ספרדית|הגייה הספרדית]], ושינה את תוכנית הלימודים תוך הכנסת מקצועות הקשורים ללימודי חול (לשון העברית, חשבון והנדסה, היסטוריה כללית, היסטוריה של עם ישראל, גיאוגרפיה, וידיעת הארץ) כמו גם טיפוח חלקת אדמה וטיולים משותפים לבנים ובנות בטבע. הרפורמות של וילקומיץ ובקשותיו להגדלת התקציב לשיפור מצבו של בית הספר זכו לתמיכתם של [[משה סמילנסקי]] ושל [[ישראל טלר]], אך גרמו לסכסוך בינו לבין חלק מההורים ופרנסי המושבה.
בשנת [[1903]] עבר הזוג וילקומיץ ל[[ראש פינה]]. וילקומיץ המשיך את דרכו של יצחק אפשטיין והיה מנהל בית הספר המקומי עד למותו עם הפסקות לצורך השתלמות ב[[שווייץ]] שם השלים השכלתו בטבע, הנדסה וגננות וחקר את דרכי בתי הספר הכפריים שם. לאחר שובו ארצה ניהל זמן קצר את בית הספר לבנות של [[חברת עזרה של יהודי גרמניה|חברת עזרה]] ב[[יפו]].▼
בשנת 1899 קיבל וילקומיץ את הצעתו של המחנך יצחק אפשטיין ועבר למטולה, ויישם גם בה את שיטתם של חינוך בעברית (בניב הגלילי המיוחד שביקשו להשתית) עם הקניית ערכי טבע, עבודה חקלאית, שיעורי התעמלות, טיולים, העלאת הצגות בעברית ועוד.
▲בשנת [[1903]] עבר הזוג וילקומיץ ל[[ראש פינה]]. וילקומיץ
ב-[[1903]] השתתף וילקומיץ בוועידת ייסוד [[הסתדרות המורים]] ב[[זכרון יעקב]] בה הרצה על תורתו בחינוך כפרי. הוא תמך גם בצירוף נשים להסתדרות זו.
ב-[[6 בדצמבר]] [[1913]] הגיעו לראש פינה [[הרב קוק|הרב אברהם יצחק הכהן קוק]] והרב [[יוסף חיים זוננפלד]] במסגרת [[מסע המושבות|מסע הרבנים במושבות]]. הרב קוק נשא דברים ב[[בית הכנסת]] ב[[יידיש]] ותקף קשה את שיטת הלימודים בבית הספר ודרש להעסיק בבית הספר [[מלמד]]ים חרדים. וילקומיץ ענה לו: "אדוני הרב, אתה מטיף מוסר ואתה מדבר יידיש במקום קדוש מעל לבמת בית הכנסת?". הוא הסביר בנאום רב רושם את ערך השפה העברית כשפת העם והגן על שיטת חינוכו של דור העתיד להיות עובדי אדמת הקודש.
וילקומיץ עזר גם בחינוך ילדי היישוב היהודי ב[[צפת]]. בסוף [[מלחמת העולם הראשונה]] הגיעו לצפת פליטים מדרום הארץ שגורשו על ידי ה[[טורקיה|טורקים]]. מצבם היה קשה ובעיר פרצה מגפת [[טיפוס הבהרות]], שבהּ נדבק וילקומיץ לאחר שעלה לעיר לסייע להם.
שמחה וילקומיץ נפטר ב[[פסח]], [[ט"ו בניסן]] [[תרע"ח]] ([[1918]]) ונקבר בראש פינה. על מצבתו חקוק: "שאף לגאולה על ידי חינוך ולחינוך על ידי עבודה".
לזוג וילקומיץ היו שני ילדים: עבריה ועמיאסף.
| |||