עובדיה ספורנו – הבדלי גרסאות

בהקדמה לפירושו לתורה מציג ספורנו את העמדה לפיה מטרת התורה היא להדריך את האדם באשר הוא אדם. רק משנכשל מין האדם, בחר אלוהים באומה הישראלית. ספורנו חוזר ומדגיש שהבחירה בישראל משמעותה אחריות, היא איננה זכות אלא חובה. בפירוש לשמות י"ט ה' ({{ציטוטון|וְעַתָּה אִם שָׁמוֹעַ תִּשְׁמְעוּ בְּקֹלִי וּשְׁמַרְתֶּם אֶת בְּרִיתִי וִהְיִיתֶם לִי סְגֻלָּה מִכָּל הָעַמִּים כִּי לִי כָּל הָאָרֶץ.}}) מציין ספורנו: "חסידי אומות העולם יקרים אצל ה' בלי ספק... חביב אדם שנברא בצלם... ובזה הודעת, שכל המין האנושי סגולה אצלך". תכלית ההיסטוריה היא לא ניצחון עם ישראל על העמים אלא הכרת העמים באמונת ישראל.

 

 

בניגוד לאחריות המוסרית הכללית אותה הוא תובע מן היהודי, ספורנו איננו מטיף להתערבות פעילה. היהודי לא אמור להיכנס בריב בין גויים ו"ליישר אורחותם בתוכחות מוסר" (פירושו לשמות ב' י"ז) אלא הוא מחויב להציג דוגמה אישית נעלה ומוסרית, לשמור את החוקים ולשאת ולתת ביושר גם עם נוכרים רמאים<ref>[[יוסף ולק]], '''ר' עובדיה ספורנו, הפרשן ההומניסט''' מתוך: '''כיום אתמול''', הוצאת ששר, [[אוניברסיטת בר-אילן]] ו[[מכון ליאו בק]], 1997. עמ' 206</ref>.