יחסי ירדן – ערב הסעודית – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
שורה 16:
היחסים בין ירדן לסעודיה השתפרו בראשית שנות ה-50 על רקע שני גורמים מרכזיים. הגורם הראשון היה מותם של מייסדי הממלכות. [[רצח המלך עבדאללה|עבדאללה נרצח]] ב[[יולי]] [[1951]] ולאחר זמן ירש אותו [[המלך חוסיין]], ואילו אבן סעוד מת בשנת [[1953]] והחליפו [[סעוד, מלך ערב הסעודית|בנו סעוד]]. בעוד ששני המלכים המייסדים נטרו זה לזה טינה אישית, מה שהעיב על יחסי המדינות, הרי שהדבר לא הטריד את בניהם. הקשר בין שתי המדינות החל לפתח גם פן כלכלי על רקע ההתעשרות של סעודיה ממכירות [[נפט]], ועל רקע הכלכלה הכושלת של ירדן, שנשענה בעיקר על תרומות חיצוניות. ב[[מרץ]] [[1956]], בלחץ של מדינות ערב ושל קצינים ב[[הלגיון הערבי|צבא הירדני]], פיטר חוסיין את [[גלאב פאשא]], המפקד הבריטי הותיק של הלגיון הערבי. סעודיה, יחד עם [[מצרים]] ו[[סוריה]], ערבו לביטחונה הכלכלי של ירדן, באם בעקבות מהלך זה בריטניה תפסיק את תמיכתה המוניטרית בהאשמים<ref>[[אבי שליים]], '''המלך חוסיין: ביוגרפיה פוליטית''', עמ' 105</ref>.
 
הגורם השני לחיזוק הקשרים בין הממלכות היה [[מהפכת הקצינים החופשיים]] ב[[מצרים]] בשנת [[1952]]. המהפכה החלה לסמן מפנה ב[[מזרחהמזרח התיכון|המזרחמזרח התיכון]], ממשטרים [[מונרכיה|מלוכניים]] ופרו-מערביים לכיוון של [[רפובליקה|רפובליקות]] [[סוציאליסטיות|סוציאליזם]] עם נטייה לטובת [[ברית המועצות]].
 
==הערות שוליים==