האבקה – הבדלי גרסאות

במשך ה[[אבולוציה]] התפתחו מנגנונים רבים ומגוונים של האבקה. ההאבקה הפרימיטיבית ביותר קיימת במינים שונים של [[חשופי זרע]], כמו ה[[אורן]] וה[[ציקאס]]. האורן, למשל, מייצר כמויות עצומות של אבקה על [[אצטרובל|אצטרובלים]]ים זכריים. האבקה מופצת ברוח ורק חלק קטן ממנה מגיע אל האצטרובלים הנקביים, המצופים נוזל דביק. האצטרובל הנקבי סופח בהדרגה את הנוזל הדביק, וכך גרגרי האבקה מגיעים אל ה[[ביצית (צמחים)|ביצית]], החבויה בתוך קשקש האצטרובל. משך הזמן מרגע נחיתת האבקה על האצטרובל הנקבי ועד למועד הפריית הביצית הוא יותר משנה.

[[קובץ:Xylocopa_iris_on_Salvia_dominica.jpg|שמאל|ממוזער|250px|[[דבורת-עץ]] עדינה מאביקה מרווה ריחנית]]הופעתו של ה[[צוף]] היוותה שלב חשוב נוסף בהתייעלות מנגנוני ההאבקה. ייצור מאסיבי של אבקה בתור מזון למאביקים הינו בזבזני מבחינה [[אנרגיה|אנרגטית]] עבור הצמח, משום שהאבקה עשירה ב[[חלבון]]. ייצורה של תמיסת סוכר פשוטה ו'זולה' (הצוף) בתוך רקמות מיוחדות (ה[[צופן (בוטניקה)|צופנים]]), במיוחד לצורך משיכת החרקים אל הפרח, חוסך עבור הצמחים משאבים רבים ויקרים. צמחים רבים פיתחו לעצמם מנגנונים המונעים מהחרקים לאכול את האבקה (שערכה גבוה יותר גם עבור החרק), כדי להבטיח שלא תתבזבז. בפרח ה[[מרווה]], למשל, האבקה חבויה בתוך הפרח, ללא אפשרות גישה לחרקים. כשדבורה עומדת על בסיס הפרח ומוצצת צוף, היא מפעילה "דוושה" מיוחדת, המפזרת את האבקה על גבה, כך שלא תוכל לאוספה (ראו תמונה). מנגנון בעל עיקרון דומה קיים גם ב[[סחלב|סחלבים]]ים רבים.

ב[[סחלב|סחלבים]]ים, המהווים את המשפחה המפותחת ביותר בעולם הצומח, קיימים גם מנגנוני האבקה מתוחכמים ביותר. סחלבים רבים חוסכים לעצמם משאבים רבים בכך שאינם מתגמלים כלל את מאביקיהם, לא באבקה ולא בצוף ('''האבקת רמייה'''). חלקם מחקים במראם ובריחם פרחים אחרים, המעניקים גמול למאביקיהם (למשל [[סחלב פרפרני]], [[סחלב מצויר]] ו[[סחלבן החורש]]); אחרים מחקים נקבות של חרקים, וכך מושכים את הזכרים (הסוג [[דבורנית]]).

בד בבד עם התפתחות מנגנוני ההאבקה בצמחים, התפתחו גם קבוצות שלמות של חרקים ובעלי-חיים אחרים ([[קו-אבולוציה]]), המתמחים בהאבקת פרחים, ומזונם העיקרי הוא אבקה או צוף. עם אלה אפשר למנות את ה[[פרפר|פרפרים]]ים, ה[[דבורה (חרק)|דבורים]], ה[[קוליברי|קוליברים]]ם, ועוד טקסונים רבים. מאביקים רבים פיתחו התמחות להזנה והאבקה של מין ספציפי או קבוצה מצומצמת של מיני צמחים, בעלי תכונה משותפת; במקביל, צמחים רבים הסתגלו לספק מזון ולהיות מואבקים על ידי מין ספציפי או קבוצה מצומצמת של מיני בעלי-חיים. דוגמה להתמחות הדדית שכזו היא פרח בעל מבנה צינורי, שרק חרק בעל חדק ארוך מספיק יכול להגיע אל הצוף שבתחתיתו. מעבר ליתרון שמפיקים שני הצדדים (צמחים ומאביקים) מתהליך ההתמחות בשל צמצום ה[[תחרות]] הבין-מינית, לספציפיות בהאבקה ישנו יתרון חשוב נוסף עבור הצמחים - חיסכון נוסף באבקה. מכיוון שהמאביק ספציפי למין אחד של צמח, כל האבקה שתועבר באמצעותו, תגיע אל פרחים אחרים של אותו המין בלבד, ולא תתבזבז על מיני צמחים אחרים, שאותם היא ממילא אינה יכולה להפרות. דוגמה לספציפיות הדדית בין צמח למאביק, ניתן למצוא בסוג [[פיקוס]], הכולל גם את ה[[תאנה]]. כל מין של פיקוס מואבק רק על ידי מין ספציפי של [[צרעה (חרק)|צרעה]], שהיא בעצמה ספציפית רק לאותו מין של פיקוס.

* '''חיקוי מקורות מזון שאינם פרחים'''. בסוג [[לוף (סוג)|לוף]], למשל, הפרחים מזכירים בריחם ובצבעם [[צואה]], וכך מושכים אליהם [[זבוב|זבובים]].

* '''חיקוי אתר הטלה''' - פרחיו של המין [[בן-חורש גדול]] מושכים אליהם נקבות של [[זבוב|זבובי]] רחף]], המטילות בהם את ביציהן. באופן רגיל, נקבות הזבובים בוחרות אתר הטלה בו נמצאות [[כנימות]], מהן ניזונים הזחלים הבוקעים מהביצים; אך בפרחי בן-החורש אין כנימות, ולכן הזחלים מתים בטרם עת.

[[חיפושיות]] היוו את המאביקים הביוטיים הראשונים באבולוציה של [[בעלי פרחים|צמחי הפרחים]]. החיפושיות נמשכות לפרחים בשל ה[[אבקה]] מהן הן ניזונות. פרחים המואבקים על ידי חיפושיות אינם מכילים [[צוף]], אלא מספר אבקנים רב, על-מנת לפצות על כמות האבקה הנאכלת. כמו כן, מאחר שכושר התעופה של החיפושיות הוא מוגבל, הפרחים הם לרוב בעלי צורה עגולה ורחבה ("צלחת"), המאפשרת לחיפושיות נחיתה קלה, ולעתים קרובות פורחים במרבדי ענק. פרחים מסוימים אינם מציעים לחיפושיות מזון בתור תגמול, אלא מקום מסתור.

פרחים המושכים [[זבוב|זבובים]] מאופיינים בדרך כלל בצוף מרוכז ומשחתי הנמצא במקום גבוה בפרח, שמסייע לריכוזו באמצעות אידוי מים. מאחר שכושר התעופה של הזבוב הוא גבוה, פרחים אלו מאמצים מגוון צורות. הפרחים מאופיינים בריח חזק, ונוטים לגוונים לבנים, המסמנים לזבוב מזון (כמו ב[[קיסוסית קוצנית]] ו[[אספרג החורש]]), או לגוונים כהים, המטעים את הזבוב המחפש אזור בעל רקב על מנת להטיל בו את ביציו (כמו בסוג לוף).