הזמן הצהוב – הבדלי גרסאות

גרוסמן תיעד, מבעד למבטו ולשפתו האישיים, פגישות בלתי אמצעיות שערך: ב[[מחנה פליטים פלסטינים|מחנה הפליטים]] [[דהיישה]], עם ילדי גן, ועם זקנים שעוד זוכרים את בתיהם ב[[הרי יהודה]]; עם מתנחלים ב[[כפר אדומים]], ב[[אלפי מנשה]] וב[[עופרה]], שם שהה ב[[שבת]] במחיצת חברי היישוב; עם איש-שטח לשעבר ב[[שב"כ]], שאותו ראיין על סדר יום סטנדרטי; ועם [[פועלים פלסטינים בישראל|פועלים פלסטינים]] שפגש בביקור ב[[גשר אלנבי]] וב[[תל אביב]]. בסדרת המאמרים חידש את המושג "מכבסת מילים", שבעיניו נועדה עבור "מדינה במבוכה המשכזבת לעצמה אוצר-מילים חדש", שבו אין הבעת דעה פלסטינית, אלא רק "הסתה"; אין חקלאים ערבים, אלא "כפריים"; אין בערי הגדה רחובות, אלא רק "סמטאות"; וערבים אינם נהרגים, אלא "מוצאים את מותם"<ref>"[[כותרת ראשית]], 29 באפריל 1987, עמוד 23, מסגרת</ref>.