אברהם דנציג – הבדלי גרסאות

בשנת [[ה'תשע"ד]] יצא אהרן רזאל עם שיר חדש: "דעתי עליה" ובו מלים מן ההקדמה לספרו "'''חכמת אדם'''" בו הוא מסביר שדווקא הפרנסה ממלאכה ולא מלימוד התורה היא דרכה העדיפה של התורה, ואפילו הוראה בשכר הוא רק בדרך היתר, לאחר שירד מנכסיו ("מטה ידו" בלשון ההקדמה). הרב מספר שכך נהגו במשפחתו - משפחת רבנים מפורסמים שאף נסים נעשו להם:{{הערה|1=[http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=24602&st=&pgnum=4 המלים במקור: בספר הסרוק] באתר [[היברובוקס|כתבים עברים (היברובוקס)]]: והנה ידעתי כי יתלחשו עלי ויאמרו: ''הגם שאול בנביאים? הלא זה האיש ידענו בו שהיה מסוחרי הארץ לפ"פ ([[פרנקפורט]]) ו[[לבוב|לייפציג]] יותר מט"ו שנים, ותורתו אימת נעשית? והתורה העידה: 'לֹא מֵעֵבֶר לַיָּם הִוא', שאינה מצוי' לא בתגרנין ולא בסחרנין!'' דע לך אחי: כי נסיעתי למרחקים לא היה לקבל עושר חלילה, - יעיד עלי אדון הכל, רק לפרנס ב"ב (בני ביתי). {{ש}}וירושה היא מאבותי ה"ה אא"ז (החכם הגדול, או: הרי הוא) אא"ז (אבי אדוני זקני) הרב הגדול המפורסם בדורו הצדיק התמים בעהמ"ח ס' (בעל המחבר ספר) נחמות ציון, חתן הגאון מה"ו (מורנו הגדול ורבנו) יחיאל מכיל אב"ד דק"ק (אב בית דין של קהילת-קודש) שאטלאנד, פ"ע (פה עירנו) דנציג. ולרוב צדקתו נתגלו לו משמים שנת [[ה'תס"ט|תס"ט]], שנה א' (אחת) קודם שהתחיל הדבר ר"ל (רחמנא ליצלן). ונרדם על הספר, ובאת אמו זקנתו שהיתה צדקת גדולה ('''''הערה''': הכוונה שסבתו באה אליו בחלום'') ואמרה לו: 'דע בני שנגזר דבר ר"ל (רחמנא ליצלן) והרבה טרחנו לבטל זאת, ע"כ (על כן) צא מן העיר!'. ולמחר גילה זאת, וניצולו כל השומעים לו. זה היה דרכו כל ימיו: לא נהנה מן התורה, והיה לו י' בנים וכלכל אותם בכבוד, ביגיע כפו. והיה דורש תמיד לרבים, ובצע כסף לא לקח! גם אני הלכתי בעקבותיו, ולא זזה הוראה מתוך ביתי זה עשרים שנה, ולא נעשה דבר גדול בקהילתנו בלתי הסכמתי ('''''הערה''': כלומר היה רב העיר במשך 20 שנה'') לא בכסף ולא במחיר. עד זה שנתיים שמטה ידי, והייתי מוכרח לקבל עלי עול הוראה - בקבלת פרס שהתירה התורה לת"ח (לתלמידי חכמים) בזקנותם. {{ש}}וברוך אשר עשה לי הנפש הזה מעודי (כלומר: מאז נולדתי) - שלא לאהוב ממון.{{ש}}ודע לך אחי כי לימוד התורה היא פעולת הנפש ותולדותיו וכמו שאז"ל (שאמרו חז"ל) על האשה, שאם אין דעתה להנשא: ישבה י' שנים בלא בעל - לא תלד עוד. ואם דעתה להנשא לאיש - אף שישבה שנים הרבה בלא בעל, אעפ"כ (אף על פי כן) נשאר כח הלידה בנפשה. וכאשר נשאת - תלד! כך האיש הישראלי: אם יעזוב את התורה ומייאש ממנה - אזי גם היא מרחקת ממנה ולא נשאר בנפשו עוד כח הלידה. אבל אם אין דעתו נעזבה רק מחמה אונס: א"א (אי אפשר) לו ללמוד ולדבק בה? ח"ו (חלילה וחס) שתתרחק ממנו! רק שתשב באלמנותה ומצפה להנשא עוד אליו! ונשאר הכח בנפש. כן א"א (אומר אני) על עצמי: הגם שנסעתי למרחקים והייתי סוחר - אף חכמתי עמדה לי: בנסיעתי לדרך - דעתי עליה! ובישיבתי בחנות - דעתי עלי׳! ותיתי לי שאפילו בשעת מו"מ (משא ומתן) פעמים הרבה היה דעתי עליה בהרהור פירוש או קו' (קושיה או: קל וחומר) ובפרט בשש מ"ע שכתבתי בח"א כלל א' (מצוות עשה שכתבתי בחלק א' כלל א') וקיימתי בעצמי "אל תעזבה ותַּצָרְךָ"... ויעידו עלי הסוחרים שאפילו בעת נסיעתי בלייפציג לא מנעתי ליקח עמי גמרא ומקרא ומשנה, ואפילו שעת יריד כמעט שלמדתי בכל יום דף וחצי גמרא חוץ ממשניות. וחיי ראשי שאין אני כותב זאת להתגאות ולהתפאר כי מה אני ומה חיי..."}}

* קיצור ספרי חיי אדם (יתכןייתכן שאלו מהדורה מוקדמת של ''קיצור שולחן ערוך'' של רבי [[שלמה גנצפריד]]):