שארל אנדרלן – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
אין תקציר עריכה |
אין תקציר עריכה |
||
שורה 1:
'''שארל אנדרלין''' (נולד ב-1945 ב[[פריז]]) הוא סופר וכתב צרפתי-ישראלי המסקר את [[ישראל]] ו[[המזרח התיכון]] עבור ערוץ הטלוויזיה הצרפתי [[פראנס 2]].
==חייו==
אנדרלין גדל ב[[מץ]] אצל אמו הגרושה והוריה שנמלטו מ[[אוסטריה]] לאחר ה[[אנשלוס]]. במהלך [[מרד הסטודנטים]] במאי 1968 הצטרף כחבר בועדת השביתה בפקולטה לרפואה באוניברסיטת [[ננסי]]. בדצמבר אותה שנה עבר לחיות ב[[קיבוץ]] לאחר שנלהב מרעיונותיו של [[תיאודור הרצל]], וקיבל [[אזרחות ישראלית]]. לימים יגדיר את עצמו כ"ציוני עד [[הקו הירוק]]".<ref>עמנואל נבון, [http://mida.org.il/?p=12868 !פרשת א-דורה: אני מאשים], באתר מידה, 12/06/2013</ref>
ב-1971 החל לעבוד עבור תחנת הרדיו הממלכתית [[קול ישראל]]. מ-1973 עבד גם ברדיו [[מונטה קרלו]]. ב-1981 מונה לכתב בירושלים של אנטנה 2 (לימים [[פראנס 2]]) וכעבור עשור מונה לראש המשרד המזרח-תיכוני של הערוץ. ב-2005 החל לשמש כסגן נשיא של התאחדות כתבי החוץ בירושלים. בשנת 2009 קיבל את [[אות לגיון הכבוד]] ב[[ירושלים]].
שורה 7:
העבודה החשובה ביותר שלו היא [[סרט תיעודי]] בן ארבע שעות המתעד את המשא ומתן בין ישראל לפלסטינים ב[[ועידת קמפ דייוויד (2000)|ועידת קמפ דייוויד השנייה]]. אנדרלין קיבל גישה ישירה לרוב משתתפי הועידה משני הצדדים, צילם את פגישותיהם וערך להם ראיונות מפורטים. החומר שצילם פורסם רק לאחר תבוסתו של [[אהוד ברק]] ב[[בחירות 2001]]. הסרט שודר פעם לאורך כמה ערבי שידור ופעם בבת אחת.
הסרט התיעודי "השלום ושברו" המבוסס על ספרו של אנדרלין ושודר בערוץ 2, זיכה את יוצרי הסרט ב[[פרס פיבודי]] לעיתונות משודרת לשנת 2003.{{הערה|{{ynet|מרב יודילוביץ'|סרטו של דן סיטון "השלום ושברו" זכה בפרס פיבודי|2548473|7 באפריל 2003||1}}}}
ב-[[30 בספטמבר]] [[2000]] היה מעורב יחד עם הצלם ה[[פלסטיני]] טאלאל אבו ראחמה ב[[פרשת מוחמד א-דורה]], לאחר ששידרו כתבה המתעדת את מותו של נער פלסטיני מאש [[צה"ל]]. התמונות שילהבו את ההמון ה[[ערביי ישראל|ערבי]] ב[[ישראל]] וב[[הרשות הפלסטינית|רשות הפלסטינית]] והגבירו את ה[[מהומה|מהומות]] באזור. מאוחר יותר קבע תחקיר של צה"ל כי א-דורה לא נהרג מאש צה"ל אלא מאש פלסטינית. משקיפים אחדים [https://he.wikipedia.org/wiki/%D7%A4%D7%A8%D7%A9%D7%AA_%D7%90-%D7%93%D7%95%D7%A8%D7%94#.D7.98.D7.A2.D7.A0.D7.95.D7.AA_.D7.A4.D7.99.D7.9C.D7.99.D7.A4_.D7.A7.D7.A8.D7.A1.D7.A0.D7.98.D7.99 האשימו את אנדרלין] בהשתתפות בביום הכתבה ואף בזיופה, האשמה שבעקבותיה הגיש הערוץ וזכה ב-2013 בתביעה משפטית על [[הוצאת דיבה]] כנגד אחד המאשימים, [[פיליפ קרסנטי]]. בתקופה זו קיבל אנדרלין איומים על חייו מגורמים לאומנים, אך גם זכה לתמיכה מצד אישים יהודיים בצרפת. ב-2010 פרסם את הספר "ילד מת" בו הוא מגולל את פרטי האירוע.▼
▲ב-[[30 בספטמבר]] [[2000]] היה מעורב יחד עם הצלם ה[[פלסטיני]] טאלאל אבו ראחמה ב[[פרשת מוחמד א-דורה]], לאחר ששידרו כתבה המתעדת את מותו של נער פלסטיני מאש [[צה"ל]]. התמונות שילהבו את ההמון ה[[ערביי ישראל|ערבי]] ב[[ישראל]] וב[[הרשות הפלסטינית|רשות הפלסטינית]] והגבירו את ה[[מהומה|מהומות]] באזור. מאוחר יותר קבע תחקיר של צה"ל כי א-דורה לא נהרג מאש צה"ל אלא מאש פלסטינית. משקיפים אחדים [https://he.wikipedia.org/wiki/%D7%A4%D7%A8%D7%A9%D7%AA_%D7%90-%D7%93%D7%95%D7%A8%D7%94#.D7.98.D7.A2.D7.A0.D7.95.D7.AA_.D7.A4.D7.99.D7.9C.D7.99.D7.A4_.D7.A7.D7.A8.D7.A1.D7.A0.D7.98.D7.99 האשימו את אנדרלין] בהשתתפות בביום הכתבה ואף בזיופה, האשמה שבעקבותיה הגיש הערוץ וזכה ב-2013 בתביעה משפטית על [[הוצאת דיבה]] כנגד אחד המאשימים, [[פיליפ קרסנטי]].
עם פרסום ההאשמות קיבל אנדרלין איומים על חייו מגורמים לאומנים, אך גם זכה לתמיכה מצד אישים יהודיים בצרפת, בהם תיאו קליין, נשיא ארגון ה[[קריף]] לשעבר. בפברואר 2004 קיבל מכתב מנשיא צרפת, [[ז'אק שיראק]], המשבח אותו על דבקותו באמת, וב-2008 פרסמו עיתונאים צרפתים עצומה המביעה בו תמיכה.
ב-2007 דחתה [[לשכת העיתונות הממשלתית]] דרישה של ארגון [[שורת הדין (ארגון)|שורת הדין]] לשלול את תעודת העיתונאי של אנדרלין עד שהערוץ יתנער בפומבי מהאמור בכתבה. [[בג"ץ]], בפניו הובא העניין, קבע כי החלטת לשכת העיתונות סבירה אך לא התערב בדיון אודות אמינות הכתבה.<ref>[http://elyon1.court.gov.il/files/07/240/103/v10/07103240.v10.htm שורת הדין נ. לשכת העיתונות הממשלתית], באתר [[בית המשפט העליון]], 01/07/2008</ref> ב-2009 השתתף אנדרלין בסרט התיעודי "Das Kind, Der Tod, und Die Wahrheit" (הילד, המוות, והאמת) מאת העיתונאית היהודית-גרמנית [[אסתר שפירא]], שמתייחס בספקנות לכמה מטענותיו של אנדרלין, בהם הטענה שלא היה במקום המאורע בנצרים בעת ההתרחשות. אנדרלין מחה בחריפות נגד הסרט ואף ניסה למנוע את שידרו בערוץ הטלוויזיה [[ארטה]]. ב-2010 פרסם את הספר "ילד מת" בו הוא מגולל את פרטי הפרשה.
==ספרים ו-DVD==
שורה 23 ⟵ 29:
*שארל אנדרלין, {{הארץ||אירועי אמת|1.1186060|25 בינואר 2010}}
==הערות שוליים==
{{הערות שוליים|יישור=ימין}}
[[קטגוריה:יהודים צרפתים]]
[[קטגוריה:עיתונאים צרפתים]]
| |||