משחית טנקים – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ ←‏בריטניה: צ'אלנג'ר 1
שורה 18:
[[קובץ:Elefant USAOM-01.jpg|שמאל|ממוזער|250px|משחית טנקים [[אלפנט (משחית טנקים)|אלפנט]].]]
לעומת זאת, מאחר שמשחיתי טנקים תוכננו במיוחד לצורך הלחימה וההשמדה של טנקים, הרי שהם לוקים בחסר בתחומים אחרים - משחיתי טנקים נשאו בעיקר תחמושת [[פגז#חודר שריון|חודרת שריון]], מה שהגביל את יכולתם לפעול כנגד מטרות שאינן משורינות<ref>מה שמכונה בעגה הצבאית - "מטרות רכות"</ref>. מאותה סיבה, צוידו משחיתי טנקים בדרך כלל במקלע יחיד, מה שפגע ביכולתם להתמודד עם התקפות של [[חי"ר|כוחות רגליים]]. אחת הדוגמאות הטובות ביותר לבעיה זו היא משחית הטנקים הגרמני, ה[[אלפנט (משחית טנקים)|אלפנט]]<ref>האלפנטבמקור נודענקרא גם בכינויהכלי "פרדיננד" על שם מפתחו [[פרדיננד פורשה]]</ref>, אשר לא צויד כלל במקלעים או באמצעים אחרים ללוחמת חי"ר. במהלך פעילותם המבצעית הראשונה, ב[[קרב קורסק]], ננטשו אלפנטים רבים לאחר שחיילים רוסים הצליחו להתקרב אליהם באין מפריע, לפגוע בזחלי הכלים ולשתק אותם<ref>לאחר שהכלים שותקו, נאלצו הצוותים לנטוש אותם מאחר שמפאת משקלם הרב, כ-70 טון, לא ניתן היה לגרור אותם לאחור.</ref>.{{ש}} משחיתי טנקים רבים נבנו עם מבנה עילי או צריח שהיו פתוחים לאחור וללא גג, מה שהותיר את אנשי הצוות חשופים לפגיעות רסיסים או לירי מ[[נשק קל]].
 
הנסיון שנצבר במהלך מלחמת העולם השנייה הראה כי משחיתי טנקים חסרי צריח, בהם החימוש העיקרי מוגבל לזווית צידוד צרה בחזית הכלי, יעילים בעיקר לירי ממארב ופחות למצבי קרב תמרון, מה שהופך אותם לכלי נשק הגנתיים בעיקרם, בעוד שמשחיתי הטנקים בעלי הצריח סובלים בעיקר מהיותם מצוידים בשריון דק יותר מהטנקים הרגילים, בעוד כושר התמרון והמהירות העדיפים שלהם לא מספקים יתרון משמעותי מספיק כדי לחפות על המחסור בשריון.