יוהנס פרוטיגר – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
אין תקציר עריכה
שורה 5:
פרוטיגר היה בנקאי [[פרוטסטנטים|פרוטסטנטי]] שנשלח ל[[ירושלים]] מ[[בזל]] ב-[[1862]] על ידי "מיסיון עולי הרגל של בזל" על מנת להיות סגן מנהל הבנק של המיסיון. משנקלע לסכסוך עם מנהל הבנק, כריסטיאן פרידריך שפיטלר, הוחלט ב-[[1872]] על פיצול הבנק ועל פתיחת מוסד פיננסי למתן הלוואות ומימון עסקאות בירושלים, אותו ניהל פרוטיגר. הבנק מימן בין היתר מסעות ארכאולוגיים (בהם מסעותיו של [[מוזס וילהלם שפירא]]) ורכישת קרקעות, בהן קרקעות [[נחלת שבעה]], [[שערי צדק (שכונה)|שערי צדק]] וחלקים מ[[מאה שערים]]. פרוטיגר קיים יחסים טובים עם מוסלמים ויהודים כאחד. בין ידידיו ושותפיו העסקיים ניתן למנות את [[יוסף נבון]] ו[[שלום קונסטרום]] עמם הקים, בין היתר, את שכונות [[מחנה יהודה]], [[סוכת שלום]] ו[[בית יוסף (שכונה)|בית יוסף]].
 
משום שהיה אזרח שווייצרי, ולא נתין של אף אחת מהמעצמות העיקריותהגדולות באותה תקופה ([[רוסיה]], [[אנגליה]], [[צרפת]], [[גרמניה]] או ו[[אוסטרו-הונגריה]]), שימש כמתווך ואיש פשרה מוסכם במשאים ומתנים של המעצמות הן עם השלטון העות'מאני והן בינן לבין עצמן.
 
בשנת [[1895]] לערך חלה במחלה "מוזרה", לדבריו, שהשפיעה על שיקול דעתו ועל הזיכרון שלו. מחלה זו אובחנה ב[[שנות ה-90 של המאה ה-20]] על ידי בית הספר לרפואה שליד [[אוניברסיטת בזל]], על סמך יומנו האישי, כ[[מחלת אלצהיימר]]‏‏<ref>‏אלכס כרמל, '''כאן בארץ ששמיה כחולים תמיד, פרשת חייו של צייר המזרח [[גוסטב באוארנפיינד]]''', [[אוניברסיטת חיפה]], 1999, עמוד 79‏</ref>. עקב המחלה והנסיונות הנואשים להסתירה, וכן עקב שינוי התקנות העות'מאניות, הגיע הבנק בשנת [[1896]] ל[[פשיטת רגל]].